עמוד 190 – יומן 5

genialen deutschen Kaiser für diese

prachtvolle Idee der Aermsten (xx)

(xx) erwärmen können.

Aus der Fülle der (xx) für die

Zionssache sprechenden Gründe sei nur

dieser hervorgehoben: das einzige Cultur=

element, womit Palästina besiedelt werden

kann, sind die Juden. Das Land ist

zu arm, um Andere anzulocken. Für

uns ist es reich an Erinnerungen und

Hoffnungen. Und Palästina muss besiedelt

werden, denn es ist der Weg nach Ophir

wie nach Kiao-Tschou.

Und während wenn par impossible

auch für andere Culturelemente die anziehenden

Bedingungen geschaffen würden, so bliebe

entstünde die bitterste Eifersucht zwischen

den Völkern. Den Juden, scheint mir, liesse

Europa die Besiedlung eher zu. Vielleicht

nicht so sehr wegen des historischen

Rechtes, das im heiligsten Buche der Mensch=

heit verbürgt ist, als wegen der an den

meisten Orten vorhandenen Neigung,

die Juden ziehen zu lassen.

get the brilliant German Kaiser enthusiastic about this glorious project on behalf of the lowliest.

Let me emphasize only one point out of the wealth of reasons in favor of the Zionist idea: the only cultural element with which Palestine can be settled is the Jews. The land is too poor to attract others. For us it is rich in memories and hopes. And Palestine must be settled, for it is the route to Ophir as well as to Kiaochow.

And if, per impossibile [as seems impossible] attractive conditions were created for other cultural elements, too, the most bitter jealousy among the nations would arise. Europe, it seems to me, would more readily permit settlement to the Jews. Perhaps not so much because of the historic right guaranteed in the most sacred book of mankind, but because of the inclination, present in most places, to let the Jews go.

להפעים את לבו של הקיסר הגרמני איש הסגולה למען הרעיון המפואר הזה של המרודים שבמרודים.

מתוך שפע הטעמים העומדים לזכותו של עניין־ציוֹן, אציין רק את זה: האוכלוסייה התרבותית היחידה שאפשר ליישב בה את ארץ־ישראל הם היהודים. הארץ ענייה מכדי שתוכל למשוך אליה אחרים, ואילו לנו היא עשירה בזכרונות ובתקוות. חייבים ליישב את ארץ־ישראל כי זו הדרך לאופיר וגם לקיאוֹ־טְשוּ.

אם par impossible (באורח בלתי־אפשרי) ייווצרו תנאים מושכים גם בעבור יסודות תרבות אחרים, תתעורר קנאה מרה ביותר בין העמים. דומני שאירופה תהיה נוטה יותר לאפשר ליהודים להתיישב שם. אולי לא דווקא בגלל הזכות ההיסטורית הטמונה בספר הקדוש ביותר של האנושות, כי אם בגלל הנטייה הרווחת ברוב המקומות, לתת ליהודים לצאת.