עמוד 190 – יומן 6

20 Dec[ember] [1898]

Gestern lange Unterredung mit Eulenburg

auf der deutschen Botschaft. Ich erklärte

ihm das deutsch=englische Dilemma der

Landgesellschaft wie im Brief an den Gross=

herzog. Er wieder bestätigte mir den Missmuth

des Kaisers — der sich auch zu ihm über mich sehr

freundlich äusserte — über die Juden in Jeru=

salem. Also auch dort drängen sie nach

der grossen Stadt. Ich wies auf die Colonien

hin. Eulenburg sagte, das ändere viel, der

Kaiser habe sich demnach geirrt. Die Idee

die Landgesellschaft in Berlin zu machen,

sei ihm (Eulenb[ur]g) auch sympathisch.

Er sprach zu mir auch im grössten Vertrauen

über die actuelle Lage. Die Haltung der

N[euen] Fr[eien] Pr[esse] sei vorzüglich. Er erzählte mir seine

Unterredung mit unserem Kaiser in der Affaire

Thun (die im Reichsrath ausgestossene Drohung

des Ministerpräsidenten Thun wegen der Aus=

weisungen aus Preussen). Eulenburg sagte dem

Kaiser, Thuns Sprache sei beunruhigend, die

innere östreichische Politik könne nicht auf die

Dauer in einem logischen Gegensatze zur äusseren

December 20

Yesterday a long conversation with Eulenburg at the German Embassy. I explained to him the dilemma whether to establish the land-company under German or English auspices, as I had done in my letter to the Grand Duke.

He, for his part, confirmed the ill-humor of the Kaiser—who said very friendly things about me to Eulenburg, too—over the Jews of Jerusalem. So there too, said the Kaiser, the Jews flock to the big city. I pointed to the colonies. Eulenburg said that this made a big difference, and accordingly the Kaiser had made a mistake. He, Eulenburg, said he liked the idea of chartering the land company in Berlin.

He also spoke to me in absolute confidence about the current situation. He called the attitude of the Neue Freie Presse excellent. He told me about his conversation with our Emperor in the Thun affair (the threat that Prime Minister Thun had uttered in the Reichsrat, on account of the expulsions from Prussia). Eulenburg told the Emperor that Thun's language was alarming and that Austria's domestic policy could not in the long run be in logical contradiction to its foreign policy.

20 בדצמבר [1898]

אתמול שיחה ארוכה עם אוֹילֶנבּוּרג בשגרירות הגרמנית. הסברתי לו את הדילמה הגרמנית־אנגלית בעניין חברת הקרקעות, כשם שעשיתי זאת במכתב אל הגרוֹסהֶרצוֹג.

הוא מצדו אישר לי את מורת רוחו של הקיסר – שגם באוזניו דיבר עלַי טובות – מן היהודים בירושלים. ובכן, גם שם נדחקים אל העיר הגדולה. אני הצבעתי על המושבות. אוֹילֶנבּוּרג אמר שזה אמנם משנה את המצב בהרבה, והקיסר טעה אפוא. גם הרעיון למקם את חברת הקרקעות בברלין מוצא חן בעיניו (בעיני אוֹילֶנבּוּרג).

הוא גם דיבר אלי בגילוי לב מלא על המצב. עמדתו של .N.Fr.Pr יוצאת מן הכלל. הוא סיפר לי על שיחתו עם הקיסר שלנו בפרשת טוּן (האיום שהשמיע ראש הממשלה טוּן ברייכסראט בגלל הגירושים מפרוסיה). אוֹילֶנבּוּרג אמר לקיסר שלשונו של טוּן מטרידה, מדיניות הפנים של אוסטריה לא תוכל לעמוד לאורך זמן בסתירה הגיונית למדיניות החוץ שלה.