עמוד 193 – יומן 6

24 December [1898]

Nordau schickt mir einen ganz unglaublichen

Aufsatz, den er für den „Achiasof“ = Kalender

geschrieben zum Abdruck in der „Welt“. Darin

wird der Standpunkt verfochten, die Gespräche

der Führer mit Staatsmännern etc. über den

Zionismus hätten nicht mehr Bedeutung als

Unterhaltungen über das neueste Lustspiel oder

das letzte Derbyrennen, solange die Zionisten

nicht überall in strammen Vereinen or=

ganisirt seien, in deren Namen die Führer

sprächen.

Das ist principiell unrichtig, weil wir nur

im Wege der negotiorum gestio u. der rati=

habitio, nicht aber im unpraktischen u.

wol nirgends von den Gesetzen ermöglichten

des Mandates vorgehen können. Es kommt

hinzu, dass heute der — allerdings im vorigen

Juni geschriebene — Aufsatz geradezu gegen

meine Unterredungen mit dem Kaiser

aufgefasst werden kann.

Ich antwortete ihm, dass ich ~~als~~ wenn ich

als Präsident des Congresses u. als von sämmtlichen

Zionisten anerkannter Führer — ohne Schmockerei —

December 24

Nordau sent me an utterly incredible essay, which he wrote for the “Achiasaf” calendar, for publication in the Welt. In it he propounds the view that the conversations about Zionism between its leaders and statesmen, etc., had no more significance than discussions about the latest comedy or the last Derby race— as long as the Zionists were not everywhere bound together in tight organizations in whose name the leaders spoke.

This is basically incorrect, because we can proceed only by the method of negotiorum gestio and ratihabitio, and not by the impractical method of the mandate, which presumably is nowhere sanctioned by law. Added to this is the fact that today this article—which was written last June, to be sure—could almost be taken as being against my conversations with the Kaiser.

I answered him that if I, as president of the Congress and the leader recognized by all Zionists—without bragging—speak with statesmen, I cannot be considered a private person chatting about the subjects of the salons.

24 בדצמבר [1898]

נורדאו שולח לי מאמר משונה ביותר שכתב בשביל ״לוח אחיאסף״ [במקור: Achiasof] לשם פרסום ב־Die Welt. הוא מציג שם את העמדה שהשיחות של מנהיגי הציונות עם מדינאים וכו׳ על הציונות ערכן כשיחות חולין על המחזה האחרון שהוצג או על מירוץ הסוסים האחרון, כל עוד הציונים אינם מאורגנים בכל מקום בארגונים ממושמעים, שבשמם ידברו המנהיגים .

בעיקרון אין הדבר נכון, שכן אנו יכולים לפעול רק בדרך של negotiorum gestio ושל ratihabitio ולא בדרך של מתן מנדט, שאיננה מעשית ושהחוק אינו מתיר אותה בשום מקום. נוסף על כך עלול המאמר הזה – שנכתב ביוני שעבר – להתפרש כאילו הוא מכוון נגד שיחותי עם הקיסר.

עניתי לו שבשעה שאני מדבר עם מדינאים בתור נשיא הקונגרס וכמי שמוכר על־ידי כלל הציונים כַּמנהיג – בלי התרברבות – אין לראות בי איש פרטי המשוחח שיחה בטלה.