עמוד 196 – יומן 4

greiflichen Manne den Ifrikar = Orden

— und jetzt wird der Kriegsschatz

gestohlen. Es werden Rückstände be=

zahlt, Unterschleife gemacht, die Botschafter

sehen wieder Geld, auch Newlinski

hat welches bekommen.

Newlinski meint aber, dass sie in

allernächster Zeit wieder Geld brauchen

würden. Die Juden mögen doch eine

Anleihe machen. Ich sagte ihm, eine

Anleihe werde für nichts u. wieder

nichts nicht zu haben sein. Aber (mir

fiel Bambus’ Mittheilung vom Landkauf

ein) wenn der Sultan Ländereien in

Palästina mit der Ansiedlungsbefugniss

für 2000 Familien verkaufen wolle,

so könnte sich vielleicht etwas machen

lassen. Wir kamen überein, dass ich

nach Berlin, Paris, London schreiben

solle, um einen officiösen Kauf=

antrag zu provociren. Bieten die

Verwalter der Jewish Colonisation

Association so u. soviel per Hektare,

so wird Newlinski es dem Sultan

The Sultan bestowed the Ifrikar order on the incomprehensible man—and now the war treasure is stolen. Arrears are paid. Some is embezzled, the ambassadors get to see money again, and Newlinski got some, too.

However, Newlinski thinks that in the immediate future they will need money again. Why didn’t the Jews make a loan? I told him that a loan could not be raised for no good reason.

However, (here Bambus’ story about the land purchase occurred to me) if the Sultan wanted to sell landed property in Palestine, together with permission for 2000 families to settle there, something could perhaps be done. We agreed that I should write to Berlin, Paris, and London, in order to elicit an unofficial offer of purchase. If the managers of the Jewish Colonisation Association offer so much per hectare, Newlinski will telegraph this to the Sultan and get a reply as to whether the proposal might be made officially.

הסולטאן העניק לאיש המשונה הזה את אות־איפריקאר, והנה עכשיו גונבים את האוצר. משלמים חובות, מועלים, השגרירים שוב רואים כסף, גם נֶוולינסקי קיבל קצת.

ואולם נֶוולינסקי סבור שבקרוב מאוד שוב יזדקקו לכסף. טוב שהיהודים יסדרו מִלווה כלשהו. אמרתי לו שאין אפשרות להסדיר מִלווה בשביל לא־כלום.

ואולם (בדעתי עלה סיפורו של בּאמבּוּס על רכישת הקרקעות) אם הסולטאן מוכן למכור קרקעות בארץ־ישראל ולתת עמן רשות ליישב אלפיים משפחות, אולי אפשר יהיה להסדיר דבר־מה. הוסכם בינינו שאכתוב לברלין, לפאריס וללונדון, כדי ליזום הצעת רכישה רשמית־למחצה. אם יציעו המנהלים של יק״א כך־וכך להֶקטאר, יטלגרף נֶוולינסקי לסולטאן על ההצעה ויבקש לקבל תשובה אם כדאי להציע את ההצעה באופן רשמי.