עמוד 199 – יומן 4

bieten werden.

17 März [1897]

Gestern fand hier die erste öffent=

liche Zionistenversammlung statt. Ich

ging absichtlich nicht hin, um zu sehen,

wie sich die Wiener Zionisten ohne

mich behelfen. Es war ein grosser Erfolg.

Der Ressource=Saal, der 400 Personen

fasst, (xx) war überfüllt. Es sollen

800 bis 1000 dagewesen sein die wie

Häringe standen. Viele mussten weggehen,

weil es zu voll war.

Professor Kellner präsidirte, wie ich höre

vorzüglich.

Das Verdienst der Einberufung, Orga=

nisation etc. gebührt Dr. Landau u.

Rosenbaum.

Gegen den Zionismus sprachen ein paar

Socialisten mit alten Argumenten.

Die zionistische Resolution wurde

mit Allen gegen 50 Stimmen ange=

nommen. Da stimmten die Socialisten

das Lied der Arbeit an, worauf

March 17

Yesterday the first public Zionist meeting took place here. I stayed away on purpose, in order to see how the Vienna Zionists would get along without me. It was a great success. The Ressource Hall, which holds 400 people, was overcrowded. 800 to 1000 are said to have been present, and they stood packed like sardines. Many had to be turned away because the hall was too full.

Professor Kellner presided and did an excellent job, I am told.

Credit for convening the assembly, organizing it, etc., belongs to Dr. Landau and Rosenbaum.

A few Socialists spoke in opposition to Zionism, using old arguments.

The Zionist resolution was carried with only 50 voting against it. Then the Socialists intoned the “Lied der Arbeit [Hymn of Labor],” whereupon our people responded with the “Bundeslied [Song of the Covenant],” which deeply moved everyone.

17 במארס [1897]

אתמול היתה כאן האספה הציונית הפומבית הראשונה. בכוונה תחילה לא הלכתי לשם, כדי לראות איך ציוני וינה מסתדרים בלעדי. זו היתה הצלחה גדולה. אולם רֶסוּרס על 400 מקומות הישיבה שבו, עלה על גדותיו. מעריכים שהיו שם בין שמונה מאות לאלף איש, שעמדו דחוסים כדגים מלוחים. רבים נאלצו לשוב על עקבותיהם, האולם היה מלא מדי.

הפרופסור קֶלנֶר היה יושב־ראש, וכפי שאני שומע היה מצוין.

השבח על הזימון, הארגון וכו׳ מגיע לד״ר לַנדאו ולרוֹזנבּאוּם.

נגד הציונות נאמו כמה סוציאליסטים ובפיהם הנימוקים הישנים.

ההחלטה למען הציונות נתקבלה ברוב קולות, ורק חמישים הצביעו נגדה. הסוציאליסטים פצחו אז בהמנון העבודה, ואילו אנשינו השיבו להם בשיר האגודה והוא ריגש את כולם עד מאוד.