עמוד 20 – יומן 6

ich mich morgen im Hôtel zur Disposition

halten werde, wenn man mich riefe.

Ein Jäger mit zwei Hunde, die straff

an der Leine zogen, wurde sichtbar.

Der Graf hatte schon die ganze Zeit Unge=

duld gezeigt. Ich nahm seine Einladung,

ein Gabelfrühstück, das für mich allein

aufgetragen war, zu essen, nicht an, gab vor,

es dränge mich nach Berlin zurückzu=

kommen.

Die Gräfin war liebenswürdig in der Nähe,

als ich Abschied nahm, reichte mir sehr freund=

lich die Hand, obwohl wir nichts miteinander

gesprochen hatten. Er gab noch dem Kutscher

den Auftrag, mich auf einem schönen Umweg

nach der Bahn zu führen. Ein Hutschwenken,

u. Liebenberg lag hinter mir.

Hinrich Scheel lenkte die Pferde. Aber

diesmal glaube ich mit mehr Respect, da

er den Grafen bis zu meiner Abfahrt im

Thor hatte stehen gesehen.

Hinrich Scheel schwieg.

Bei Bülow gab ich auf Eulenburgs Rath

And we left it with the understanding that I would keep myself at their disposal at the hotel tomorrow in case I was summoned.

A game-keeper with two dogs straining at the leash came into view. The Count had been showing signs of impatience for some time now. I declined his invitation to eat a second breakfast, which had been set out especially for me, on the pretext that I was anxious to get back to Berlin.

The Countess was charming on closer contact, when I said good-bye, and shook hands with me very amiably, although we had not spoken together. The Count finally instructed the coachman to take me to the station by a lovely roundabout route. A waving of hats, and then Liebenberg lay behind me.

Hinrich Scheel drove the horses. But this time, I think, with greater respect, for he had seen the Count stand in the gateway until my departure.

Hinrich Scheel was silent.

ולבסוף סיכמנו שמחר אשהה במלון כדי לעמוד לרשותם אם יקראו לי.

פתאום הופיע צייד ואתו שני כלבים, מושכים בחוזקה ברצועותיהם. הגראף היה בעצם קצר־רוח כל הזמן. לא נעניתי להזמנתו לאכול ארוחה קלה שהוכנה בשבילי בלבד, בתואנה שזמני קצר ועלי לשוב לברלין.

אשת הגראף עמדה מקרוב בשעת הפרֵדה, ובארשת של חביבות הושיטה לי יד בידידות רבה, אף־על־פי שלא דיברנו כלל זה עם זו. הוא הורה לרכּב להסיע אותי לתחנת הרכבת בדרך עקיפה נאה. נפנוף בכובע – וליבֶּנבֶּרג היתה מאחורַי.

הִינריך שֵל נהג בסוסים. ואולם הפעם, דומני, ביתר דרך־ארץ, שהרי ראה את הגראף ממתין בשער עד שיצאתי לדרך.

הִינריך שֵל שתק.

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18