עמוד 204 – יומן 4

dort sitzt unsere Katze wieder. Der

Mann lief hinaus um die Katze

zu holen, aber die sprang davon

u. in die Altneuschul hinein. Der Mann

eilte hinterdrein u. sah im Tempel

plötzlich die Katze in den Boden

sinken. Da war eine Oeffnung wie

zu einem Keller. Ohne Besinnen stieg

der Mann hinunter u. gerieth in einen

langen Gang. Die Katze lockte ihn

weiter u. weiter, bis er endlich

wieder Tageslicht vor sich sah. Als

er aber hinaus kam, war er in

einem fremden Ort, u. die Leute

sagten ihm, er sei in Jerusalem.

Da starb er vor Freude.

Diese Geschichte, sagt Bacher, beweist

wie das Nationalbewusstsein überall

u. zu jeder Zeit sich in den Juden

erhalten hat. Eigentlich liege das

unter der Schwelle des Bewusstseins

— u. es schimmerte durch: auch bei ihm.

Und er habe mir das erzählt, weil

auch er in sich einen Wunsch entdecke

“Look, there sits our cat again!” The man ran out to get the cat, but it jumped away and disappeared into the Altneuschul. The man hurried after it and suddenly saw it vanish through the floor. There was an opening there, as though to a cellar. Without a moment’s hesitation the man climbed down and found himself in a long passage. The cat enticed him on and on, until finally he saw daylight ahead again. But when he emerged, he was in a strange place, and the people told him he was in Jerusalem. On hearing this he died of joy.

This story, said Bacher, shows how national consciousness has been preserved within the Jews in all places and at all times. Actually, he said, it lies beneath the level of consciousness and flickers through in him too. And he said he had told me the story because he, too, had discovered within himself a desire to go to Palestine.

ראה, החתולה שלנו שוב יושבת שם. האיש מיהר החוצה לתפוס את החתולה, אבל זו זינקה ממקומה לתוך האלטנוֹישוּל. האיש מיהר לדלוק אחריה, וכשהגיע לתוך בית־הכנסת ראה שהחתולה שוקעת ברצפה. היה שם פתח שדומה היה כי הוביל למרתף. בלי היסוס ירד האיש למטה והגיע למסדרון ארוך. החתולה משכה אותו אחריה הלאה והלאה עד ששב לראות את אור היום. והנה, כשיצא משם ראה שהמקום זר לו, והבריות אמרו לו שהוא נמצא בירושלים. ואז מת מרוב שמחה.

הסיפור הזה, אומר בּאכֶר, מוכיח כיצד נשתמרה התודעה הלאומית אצל היהודים, תמיד ובכל מקום. בעצם, היא נמצאת מתחת לסף ההכרה, והיא מהבהבת משם: גם אצלו. והוא סיפר לי את הסיפור הזה כי גם הוא מגלה בקרבו רצון ללכת לארץ־ישראל.

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18