עמוד 207 – יומן 8

18 März [1901]

Die Affaire Taubin ist wieder von den Todten

aufgestanden — der Russe Taubin, der mir

sein Geld vermachen wollte — u. steht jetzt

in den Blättern, weil der Banquier Vogl

einen Erbbetrug gemacht hat.

Manche Leute bewundern mich, weil

ich mich von 200.000 fl nicht blenden

liess. Andere erklären sich die Sache damit,

dass ich Taubin nicht für so reich gehalten

habe. Diesen Lumpenstandpunkt nimmt das

Neue Wiener Tagblatt (W[ilhelm] Singer) ein. Ich

schrieb Singer gestern einen indignirten

Brief.

Curios ist, wie sich immer die Pares zu=

sammenfinden. Die Geldjuden, als deren Vertreter

der Vogel anzusehen ist, sind heimlich über

mich empört. 1^o) weil ich eine Exempel der

Haltung vor dem Gelde gegeben habe, 2^o) weil

manifest wird, dass ich anders bin als sie.

In den Polemiken wird jetzt logischer Weise

mehr der irrsinnige Charakter des Zionismus

betont, während es eine Zeitlang üblich war,

mich im Zusammenhange mit der Colonialbank

als Hochstapler u. Beutelschneider zu markiren.

March 18

The Taubin affair—the Russian Taubin who wanted to bequeath his money to me—has risen from the dead again and is now in the papers, because Vogl the banker has committed inheritance fraud.

Some people admire me because I didn’t let myself be dazzled by the 200,000 guilders. Others explain the matter to themselves by saying that I didn’t take Taubin to be so rich. This is the rascally point of view taken by the Neues Wiener Tagblatt (W. Singer). Yesterday I wrote Singer an indignant letter.

It is curious the way the pares [peers] always get together. The moneyed Jews, as whose representative Vogel must be regarded, are secretly furious at me 1) because I have given an example of restraint when confronted by money, 2) because it is becoming apparent that I am different from them.

Logically enough, in the polemics greater emphasis is placed on the insane character of Zionism, while for a time it had been customary to mark me, in connection with the Colonial Trust, as a confidence man and cutpurse.

18 במארס [1901]

פרשת טאוּבּין – הרוסי טאוּבּין, שרצה להוריש לי את כספו – התעוררה שוב לתחייה ונמצאת בעיתונים, משום שהבנקאי פוגל עשה מעשה הונאה בעניין הירושה.

יש אנשים שמתפעלים ממני על שלא הסתנוורתי מ־200 אלף גוּלדֶן. ויש כאלה שמתרצים זאת בכך שלא שיערתי שטאוּבּין עשיר כל־כך. עמדה נכלולית כזאת נוקט Neues Wiener Tagblatt (וילהֶלם זינגֶר). כתבתי אתמול לזינגֶר מכתב נרגז.

משונה כיצד מוצא מין את מינו. יהודי־הממון, שיש לראות בפוֹגל את מייצגם, נחרדים ממני בסתר. ראשית, מכיוון שהצבתי מופת בעמדתי כלפי הכסף, ושנית, מכיוון שמתברר והולך שאני שונה מהם.

הגיוני, שבפולמוסים הציבוריים מדגישים יותר ויותר את אופיהּ המטורף של הציונות, ובמשך זמן מה אף נהגו לכנות אותי נוכל וכייס בהקשר של אוצר התיישבות היהודים.