עמוד 209 – יומן 6

Fahnen von 1870 in ihrer (xx) Lederhülle

so sehr betroffen gemacht hatten. Ich

war an solche Anblicke nun schon

gewöhnter hatte auch kein Herzklopfen

mehr, als ich aus dem grünen Adjutanten

zimmer durch einen Officier in Gala

gebeten wurde, in den rothen Salon

zu treten.

Zehn Minuten später öffnete der

gute Grossherzog die Thüre

4 März [1899], Wien

Der Orientexpress hatte diesmal schüttelnde Waggons, die

Taschenfeder war schlecht, u. ich konnte den Bericht

unterwegs nicht aufzeichnen. Zu Hause musste ich

erst die laufenden Sachen erledigen u. die

Briefe an Grossherzog u. Kaiser stilisiren, die

gestern endlich nach schwerer Arbeit abgingen.

Dadurch ist die erste Frische der Aufzeichnung

verloren.

Der gute Grossherzog öffnete also die Thüre

seines Arbeitszimmers, in dem ich vor drei

Jahren war. Er begrüsste mich in seiner

herzlichen milden Art u. lud mich sich gegenüber

(Fortsetzung S.220)

the flags of 1870 in their leather casings had so stupefied me.

By now I was more used to such sights, nor did I have any more palpitation when an officer in court dress asked me to step from the green waiting room into the red salon.

Ten minutes later the good Grand Duke opened the door.

March 4, Vienna

The Orient Express had rattling carriages this time, my fountain pen was bad, and so I was not able to jot down the report en route. At home, however, I first had to take care of the everyday affairs and revise the letters to the Grand Duke and the Kaiser, which finally went off yesterday after hard work.

This way the first freshness of the notes is lost.

The good Grand Duke, then, opened the door of his study where I had been three years ago. He greeted me in his cordial, gentle manner, and invited me to sit down opposite him, at the desk.

(continuation p220)

הייתי בו המום כל־כך מן הדגלים של 1870 שכל אחד מהם נתון בנרתיק מעור. עתה כבר הייתי מורגל יותר למראות כאלה, לבי לא הלם עוד בחוזקה כשביקש ממני קצין בבגדי־שרד לעבור מאולם ההמתנה הירוק אל הסלון האדום.

לאחר עשר דקות פתח הגרוֹסהֶרצוֹג הטוב את הדלת.

4 במארס [1899], וינה

לאוריינט אקספרס היו הפעם קרונות מיטלטלים, העט היה גרוע, ולא יכולתי לרשום את הדוח בזמן הנסיעה. בבית צריך הייתי לטפל תחילה בעניינים השוטפים ולסגנן את המכתבים אל הגרוסהרצוג ואל הקיסר, והם יצאו סוף־סוף אתמול אחרי עבודה קשה. משום כך אבדה הרעננות הראשונית של הרישום.

הגרוסהרצוג הטוב פתח אפוא את הדלת של חדר עבודתו שהייתי בו לפני שלוש שנים. הוא בירך אותי בדרכו הלבבית והנעימה והזמין אותי להתיישב מולו ליד המכתבה.

(המשך בעמוד 220)

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18