עמוד 214 – יומן 6

natürlich grosse Unterschiede zwischen Sir Cecil Rhodes und meiner Wenigkeit, die persönlichen durchaus zu

meinen Ungunsten, aber die sachlichen sehr zu

Gunsten unserer Bewegung, die über andere Ca=

pitalien (xx) und vor Allem über ein colossales

Menschenmaterial in ganz Osteuropa verfügt.

Leider hat. Ew. Kaiserliche Majestät die schon

vorhandenen Colo vorhandene Thätigkeit unserer

jüdischen Colonisten (xx) in Palästina nicht gesehen. (xx)

Der Anblick der in Jerusalem eingepferchten Juden

ist nicht erfreulich. Aber auch diese möchten aufs

Land hinaus und (xx) den Boden bebauen, wenn

es die türkische Regierung nicht seltsamer Weise

verböte.

Auch sonst muss ich zu meinem Schmerze manche

unrichtige Information (xx) befürchten. Ich glaube,

dass die Berather Eurer Majestät gerade von Juden,

die meine Ansichten nicht theilen, gelegentlich ab=

fällige Bemerkungen über unsere Bewegung hören.

Die Erklärung ist einfach. Manche Die reichen Westend Juden fürchten

(xx) ängstigen sich davor, dass wir sie mitnehmen

könnten; darum suchen sie uns in Gesprächen und in ihren Blättern lächerlich oder verächtlich zu machen. Indessen däucht mir, dass uns gerade

solche Gesellschaft empfehlen muss. Menschlich, weil sie

darthut, dass wir doch anders sein mögen Nationalöko=

Naturally there are big differences between Sir Cecil Rhodes and my humble self, the personal ones very much in my disfavor, but the objective ones greatly in favor of our movement, which has at its disposal a different kind of capital and, most of all, tremendous human resources in all of Eastern Europe.

Unfortunately Your Imperial Majesty did not see the activity of our colonists already in existence in Palestine. The sight of the Jews jammed together in Jerusalem is not a pleasant one. But even these Jews would like to get out in the country and till the soil, if, strangely enough, the Turkish government did not prohibit it.

To my sorrow I must fear many another incorrect report. I believe that Your Majesty's counsellors occasionally hear disparaging remarks about our movement especially from Jews who do not share my views.

The explanation for this is simple. A good number of rich West-End Jews are worried that we might take them with us; this is why they try to make us ridiculous or despicable in their conversation and their newspapers. Methinks, however, that this very kind of opposition must recommend us.

יש, כמובן, הבדלים גדולים בין סֶר סֶסיל לביני הקטן, כשההבדלים האישיים אינם עומדים כלל בצד הזכות שלי, ואולם הדברים המוחשיים הם בפירוש צד הזכות של תנועתנו, שלרשותה עומדים נכסים אחרים, ובראש ובראשונה חומר אנושי אדיר בכל מזרח אירופה.

חבל שהוד רוממותו לא ראה את פועלם הנראה לעין של המתיישבים שלנו בארץ־ישראל. מראה היהודים הדחוסים בתוך ירושלים איננו מלבב. אבל גם אלה היו רוצים לצאת אל הכפר ולעבד את האדמה אילולא אסרה זאת משום־מה ממשלת טורקיה.

למרבה הכאב, חושש אני גם מפני ידיעות מוטעות אחרות. סבורני שיועציו של הוד רוממותו קשובים לעתים לדעות של ביטול על תנועתנו, שמשמיעים אותן יהודים שאינם תמימי דעים אתי.

ההסבר פשוט. כמה יהודים עשירים, אנשי שכונות המערב [של ברלין], חוששים שמא ניקח אותם אתנו; על־כן הם מנסים, בשיחותיהם ובעיתוניהם, לשים אותנו ללעג ולבוז. ונראה שדווקא חבורה כזאת היא שצריכה להמליץ עלינו.