עמוד 218 – יומן 5

ständnisse, die ich verweigerte.

Ich fühlte, dass sie sich ver=

loren geben u. noch aus ihrer Nieder=

lage herausschlagen wollen was

möglich ist. Als ich ihnen keine

Concessionen machte, gingen

sie ohne solche mit.

Auch um die Banksache

grosse Kämpfe. Die Gegner,

mit dem gescheiten Bambus

an der Spitze, griffen unsere

schlecht gedeckte Position aber

nicht geschickt an. Ich forcirte

die Berathungen, um die Leute

zu ermüden, als ich sah, dass

sie einen für sie ungünstigen

Angriffspunkt wählten und

nur um den Zusatz „Palästina

und Syrien“ zu Art[ikel] 2 der

I Bankresolution kämpften.

Nachdem ich sie vier Stunden

um diesen Punkt hatte schreien

lassen, gab ich ihn auf, da er

They wanted concessions, which I denied them. I felt that they were yielding and wanted to salvage whatever they could from their defeat. When I made no concessions to them, they went along even without them.

Big wrangles also about the Bank matter. However, the opposition, with clever Bambus at its head, did not attack our badly-covered position skillfully. When I saw that they chose a point of attack unfavorable to them and fought only for the addition “Palestine and Syria” to Article 2 of the first resolution on the Bank, I forced discussion so as to tire the people out. After I had let them scream on this point for four hours, I abandoned it, because it was not at all important to me.

הם דרשו ויתורים שסירבתי לוותר. הרגשתי שהם מודעים לחולשתם, ואילו מתבוסתם ביקשו להפיק מה שעוד אפשר. לאחר שלא עשיתי שום ויתורים, הם הצטרפו גם בלעדיהם.

מאבקים גדולים גם מסביב לעניין הבנק. המתנגדים, עם בּאמבּוּס הפיקח בראשם, תקפו את עמדתנו החשופה, אבל לא בחוכמה עשו זאת. כפיתי את ההתייעצויות כדי לעייף את האנשים, כי ראיתי שהם בחרו לתקוף מזווית שלא מבטיחה להם יתרון ונאבקו רק על התוספת ״ארץ־ישראל וסוריה״ לסעיף 2 של החלטה I בעניין הבנק. לאחר שהנחתי להם לצרוח בנושא הזה במשך ארבע שעות, ויתרתי על העניין משום שלא החשבתי אותו כלל.

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18