עמוד 219 – יומן 8

3 April [1901]

Gestern waren Alex, Oscar u. Isidor Marmorek bei

mir. Sie begründeten ganz richtig, warum es nicht

angehe Alex’ Tuberkulin der J[ewish] C[olonial] T[rust] zu übergeben.

Die im Erwerb getroffenen Aerzte würden die

Handhabe ergreifen u. es einen abgekarteten

Schwindel der Zionistenbank nennen.

Ich war von dieser Argumentation überzeugt.

Indessen ist mir über Nacht ein Weg einge=

fallen. Alex könnte Reitlinger sagen, dass

er von mir einen Antrag hat, den er ab=

lehnt, um nicht in den Verdacht zu kommen,

er benütze seine Stellung im A[ktions-]C[omité] zu

Geschäften. Jedoch wolle er der Bewegung

doch auch einen Vortheil zukommen lassen,

wesshalb er sich von Reitl[inger] ausbedinge, dass

dieser der J[ewish] C[olonial] T[rust] das Ankaufsrecht seines

Antheils um eine Million Francs einräume

von dem Moment ab, wo der Bruttoertrag

1200,000 francs erreicht habe.

4 April [1901]

Vámbéry schreibt mir wer seine Freunde bei

Cohn sind, (Verlangen Crespis) u. ruft mich nach Pest

April 3

Yesterday Alex, Oscar and Isidor Marmorek came to see me. They gave quite the correct reasons why it wasn’t feasible to turn Alex’ tuberculin over to the J.C.T. The physicians hit in their livelihood would seize the chance and call it a put-up swindle on the part of the Zionist Bank.

I was convinced by this argument.

Meanwhile an expedient occurred to me overnight. Alex could tell Reitlinger that he has an offer from me, but that he is declining it, so as not to incur suspicion that he is using his position on the A.C. to make a business deal. However, he did want to let the movement get some benefit, and therefore he was stipulating that Reitlinger give the J.C.T. an option to buy his share for a million francs when the gross receipts had reached 1,200,000 francs.

April 4

Vámbéry writes me who his friends around Cohn are (Crespi’s request), and calls me to Pest.

3 באפריל [1901]

אתמול היו אצלי אלכס, אוסקר ואיזידור מַרמוֹרֶק. הם נימקו היטב על שום מה אי־אפשר למסור את הטוּבֶּרקוּלין לאוצר התיישבות היהודים. לרופאים שפרנסתם תיפגע, [צעד כזה] יכול לשמש עילה לטענה שמדובר בקנוניית רמאות של "בנק הציונים".

הנימוק הזה שכנע אותי.

ואולם במשך הלילה עלה בדעתי מוצא. אלכס יוכל לומר לרייטלינגֶר שיש בידו הצעה ממני, אבל הוא דוחה אותה כדי שלא להיחשד בניצול מעמדו בוועד־הפועל לצורכי עסקים. עם זאת, יוסיף, הוא רוצה ביטחון כלשהו לתנועה, ועל כן הוא דורש שרייטלינגֶר ימסור לאוצר התיישבות היהודים את הזכות לרכוש את חלקו תמורת מיליון פרנק, ברגע שתגיע ההכנסה ברוּטוֹ ל־1.2 מיליון פרנק.

4 באפריל [1901]

ואמבֶּרי כותב לי מי ידידיו אצל הסולטאן (לפי בקשת קרֶספּי), וקורא לי לבוא לפֶּשט.