עמוד 22 – יומן 5

Ich sagte: „Schaden? Das kann

man nur, wenn man eine

Lumperei begeht.“

Er rief: „Ueber Charakter

brauchen doch wir zwei nicht

zu sprechen. So etwas wird

Niemand von Ihnen sagen

oder glauben.“

Ich schloss: „Ich gehe also

jetzt auf Urlaub. Feuilletons

werde ich Ihnen schicken.

Hier konnte ich nichts ar=

beiten. Diese Gespräche mit

Ihnen haben mich zu stark

aufgeregt.“

Er entgegnete: „Mich auch!

Also beherzigen Sie meinen

Freundesrath. Sie versprechen

mir, dass Sie die „Welt“

eingehen lassen, nicht

wahr?“

(xx)

Ich versprach ihm aber nichts,

sondern schüttelte nur stumm

I said: “Harm? One can harm oneself only by committing some rascality.”

He cried: “Certainly the two of us don’t need to talk about character. No one is going to say or believe anything like that about you.”

I concluded: “So I am going on leave now. I shall send you feuilletons. I haven’t been able to do any work here. These conversations with you have excited me too much.”

He replied: “Me, too! So you are heeding my friendly advice. You’ll promise me that you’ll give up the Welt, won’t you?”

However, I didn’t promise him anything, but only shook my head mutely.

אני אמרתי: "מזיק לעצמי? זה קורה רק כשעושים מעשה נבלה".

הוא קרא בקול גדול: "על אופייך הרי אין צורך שאתה ואני נדבר. איש לא יאמר עליך כדבר הזה ואיש לא יאמין לכך".

סיכמתי: "אני יוצא עתה לחופשה. פלייטונים אשלח לך. כאן לא הייתי מסוגל לעשות דבר. השיחות הללו אתך הרגיזו אותי יתר על המידה".

הוא השיב: "גם אותי! חשוב אפוא היטב על העצה הידידותית שלי. נכון שאתה מבטיח לי שאתה שם קץ ל־Die Welt?"

ואולם לא הבטחתי לו דבר ורק נענעתי בראשי בלי אומר.