עמוד 220 – יומן 5

der Unterredung, die diesmal so

unvergleichlich viel mehr bringen

sollte.

Um elf Uhr gelangten wir auf Schloss

Mainau an, mussten aber eine

gute Stunde im hübschen Salon des

Erdgeschosses warten. Hofluft. Schwere

Lakaien, denen noch das Militär

in den Gliedern steckt u. die

mit ihren Bauernfüssen leicht

über das Parquet zu schweben

versuchen. Offiziere in Civil, dann

ein General (Müller?) der Hechlers

Nachfolger als Prinzenerzieher war

u. ihn anredet. Der General sagt

mit einer Pointe von Humor: „Sie

haben uns damals den Weltunter=

gang als nahe vorhergesagt. Das

habe ich Ihnen sehr verdacht. Und

Sie sehen, die Welt ist noch nicht

untergegangen.“

Hechler stellte mich dem Humo=

risten vor, ich begnügte mich aber

trocken zu nicken. Die Photographie

At eleven o’clock we arrived at Mainau Castle, but had to wait a full hour in the pretty salon on the ground floor. Court atmosphere. Heavy lackeys, who still have the army in their bones and try to float over the parquet floor with their peasant feet. Officers in civilian clothes, then a general (Müller?) who was Hechler’s successor as tutor to the princes and accosted him. The general said with a touch of humor: “In those days you predicted to us the end of the world as imminent. I held it very much against you. And you see, the world has’nt come to an end yet.”

Hechler introduced me to the humorist, but I contented myself with nodding coolly.

בשעה אחת־עשרה הגענו אל האי מאינאוּ, אבל נאלצנו לחכות שעה ארוכה בסלון הנאה של קומת הקרקע. אוויר של חצר מלכות. משרתים כבדי־גוף שהשירות הצבאי עדיין ניכר באבריהם, מנסים לרחף בקלילות מעל לפַּרקֶט ברגלי־האיכר שלהם. קצינים לבושי אזרחית, אחר־כך גנרל (מילר?), יורשו של הֶכלֶר בתפקיד מחנך הנסיכים, שפנה אליו בדברים. הגנרל אמר בהומור מאולץ: "התנבאת אז שקץ העולם קרב. על כך כעסתי עליך מאוד. והנה אתה רואה, עוד לא בא הקץ".

הֶכלֶר הציג אותי לפני המצחיקן אבל אני הסתפקתי במנוד־ראש יבש.

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18