עמוד 221 – יומן 5

des Congresses sah sich der General

auch mit höflicher Ironie an. Hechler

ist gut für die Introduction, aber

späterhin wird man durch ihn ein

bischen lächerlich.

Dann mussten wir in ein Neben=

zimmer treten, weil die Gross=

herzogin mit der Herzogin von

Genua den Salon passiren sollten.

Solche kleine Demüthigungen, die

sich ja gar nicht gegen meine

Person sondern gegen Alles was nicht

„Hof“ ist kehren, geben mir (xx)

meine Nackensteife wieder, die ich

unter der einer zuvorkommenden

Behandlung verliere.

Um zwölf Uhr wurden wir zum

Grossherzog in den ersten Stock ge=

rufen. Er war in Civil, Salonrock,

weisse Weste, und kam mir mit

grosser Liebenswürdigkeit entgegen.

Sein Gesicht konnte ich während der

ganzen Unterredung nur im Schatten=

risse sehen, weil er absichtlich mit

The general looked at the photograph of the Congress with polite irony, too. Hechler is fine for the entrée, but afterwards one becomes a bit ridiculous because of him.

Then we had to step into an adjoining room, because the Grand Duchess and the Duchess of Genoa were supposed to pass through the salon. Such small humiliations, which are not directed against me personally at all, but against everything that is not “court,” give me back my stiffness which I lose through obliging treatment.

At twelve o’clock we were called to the first floor to see the Grand Duke. He was in civilian clothes, salon coat, white vest, and greeted me with great friendliness. During the entire audience I was able to see his face only in silhouette because he intentionally sat with his back to the window, while I was fully illuminated as though I were to be X-rayed.

גם בתצלום הקונגרס הביט הגנרל באירוניה מנומסת. הֶכלֶר הוא טוב לצעדי הפתיחה, ואולם אחרי זה הוא עשוי להעמידך באור קצת מגוחך.

אחר־כך נאלצנו להיכנס לחדר צדדי, כי אשת הגרוֹסהֶרצוֹג ואשת ההֶרצוֹג מגֶנוּאה היו צריכות לעבור דרך הסלון. השפלות קטנות מן הסוג הזה, שאינן מכוונות נגדי אישית כי אם נגד כל מה שאינו נאה לחצר־המלכות, שבים ומקשים את עורפי, המתרפה כשנוהגים בי בהסבר־פנים.

בשעה שתיים־עשרה נקראנו לקומה הראשונה אל הגרוֹסהֶרצוֹג.

הוא היה לבוש אזרחית, מקטורן־סלון וּוֶסט לבן, ובא לקראתנו בחביבות גדולה. במשך כל השיחה לא יכולתי לראות את פניו אלא בצללית, באשר בכוונה תחילה ישב כשגבו אל החלון, בעוד אני כולי מואר, כמו לצילום רנטגן.