עמוד 221 – יומן 8

so leer, dass wir diese 2000 frcs in Form

einer Zwangsanleihe bei den Wiener A[ktions-]C[omité] Mit=

gliedern aufnehmen müssen, da wir das uns

nach Boardbeschlüssen zur Verfügung

stehende Depot von 3000 £ bei der Unionbank

nicht benützen wollen, bevor meine Berufung

nach Constantinopel erfolgt.

11 April [1901]

Soeben einen höchst curiosen Brief von Crespi

erhalten: ich möge Vámb[éry] fragen, was in

dem Briefpacket war, das er dieser Tage von Yildiz

Kiosk via Min[isterium] des Auswärt[igen] erhielt. Und ob

darin etwas sei, was unsere schwebenden Ver=

handlungen betreffe. Die Stilisirung von Crespis

Brief ist merkwürdig: als ob er wüsste, dass

etwas mich Interessirendes in dem Paquet

war. Wenn das richtig ist, würde Vámb[éry]’s

Entschluss nach Const[antinopel] zu reisen vielleicht

ernstere Hintergründe haben, als ich

glaubte u. er mir sagte. Dann hatte

seine Bonhomie einen doppelten Boden,

er weiss schon, dass mich der Sultan sehen

will u. finassirt nur mit mir. C’est ce

Now the treasury of the A.C. is so empty that we have to raise these 2000 francs in the form of a forced loan from the Viennese members of the A.C., because we don’t want to use the deposit of £3000 in the Unionbank which is available to us by the Board’s decision until I get the summons to Constantinople.

April 11

Just received a most curious letter from Crespi: I am to ask Vámbéry what was in the letter-package which he received recently from Yildiz Kiosk via the Foreign Minister. And whether there was anything in it that concerned our pending negotiations.

The wording of Crespi’s letter is strange: as if he knew that there was something of interest to me in the package. If that is correct, something more serious than I had thought and he told me might be behind Vámbéry’s decision to go to Constantinople. Then his bonhomie [joviality] would have a false bottom; he knows already that the Sultan wishes to see me and is just playing a trick on me. C’est ce que nous verrons [That is what we shall see].

קופת הוועד־הפועל ריקה עכשיו עד כי אנו נאלצים לגייס את אלפיים הפרנקים הללו מחברי הוועד־הפועל הווינאים בצורה של מלווה חובה, כי איננו רוצים להשתמש בפיקדון של 3,000 ליש״ט שבאוּניוֹן־בנק לפני שאֶקרֵא לבוא לקושטא.

11 באפריל [1901]

זה עתה קיבלתי מכתב משונה מאוד מקרֶספּי: שאשאל את ואמבֶּרי מה הכילה המעטפה שקיבל באחרונה מיילדיז־קיוסק באמצעות משרד החוץ ואם היה בה משהו בנוגע למשא ומתן שלנו התלוי ועומד.

נוסח המכתב של קרֶספּי מוזר: כאילו הוא יודע שבמעטפה היה משהו שמעניין אותי. אם זה נכון, ייתכן שמאחורי החלטתו של ואמבֶּרי לנסוע לקושטא מסתתרות סיבות רציניות יותר ממה שסברתי וממה שסיפר לי. ואז תום־הלב שהפגין הוא בעל שתי פנים; הוא כבר יודע שהסולטאן רוצה לראות אותי, והוא רק מתחכם אתי. C'est ce que nous verrons (את זאת נראה).