עמוד 222 – יומן 8

que nous verrons.

13 April [1901]

Vorgestern war Alex Marmorek vor seiner Ab=

reise nach London bei mir u. bot mir an,

ein Zehntel des von Reitlinger zu gebenden

Betrages für das Tuberculoseserum zu über=

nehmen. Ich lehnte sofort ab, weil ich

von ihm keine Geldvortheile — die in diesem

Falle wahrscheinlich — haben will. Er sagte,

er habe an meine Kinder gedacht, dennoch

Wollte ich nicht. Meine Frau macht mir

jetzt daraus einen Vorwurf, vielleicht würden

mir auch meine Kinder, denen ich auch

soviel Verdienstkraft entzogen habe, einmal

einen Vorwurf machen, wenn Alex’

Mittel den Betheiligten viel einbringt.

Darum schreibe ich ihm — nicht ohne eine gewisse

Repulsion — diesen Brief:

Mein lieber Alex,

Da sie bei ihrer Rückkehr von London viel-

Leicht schon vor dem Entschlusse stehen,]

will ich ihnen wiederholen, was sie bei

Reitlinger versuchen sollten. Er soll möge sich verpflichten, nachdem 1200,000 fr[an]cs

April 13

The day before yesterday Alex Marmorek came to see me before his departure for London and suggested that I take over one-tenth of the amount which Reitlinger is to give for the T.B. serum. I immediately declined, because I want no financial benefits from him—which are probable in this case. He said that he was thinking of my children; still, I didn’t want to. Now my wife reproaches me with it; perhaps my children, too, whom I have also deprived of so much earning power, would some day reproach me if Alex’ remedy yields the participants a big profit. For this reason I am writing him the following letter, not without a certain repulsion:

13 באפריל [1901]

אלכס מַרמוֹרֶק היה אצלי שלשום לפני יציאתו ללונדון והציע לי שאקח עשירית מן הסכום שרייטלינגֶר אמור לתת בשביל הנסיוב נגד השחפת. דחיתי זאת מיד, כי אינני רוצה בטובות הנאה כספיות ממנו, שבמקרה הזה דומה שהן כמעט ודאיות. הוא אמר שחשב על ילדַי, בכל זאת לא רציתי. אשתי מתריסה נגדי על כך עכשיו; ילדַי, שמנעתי מהם מקורות הכנסה רבים כל־כך, אולי יתריסו גם הם כנגדי לעתיד לבוא, אם יכניס התכשיר של אלכס רווחים רבים לשותפים. לפיכך אני כותב לו – לא בלי רתיעה כלשהי – את המכתב הזה: