עמוד 224 – יומן 6

gab er mir bereitwilligst auf das

erste Wort, das ich darüber sprach.

Er fragte, wie die Empfehlung lauten

solle. Ich erbat sie in Form eines

Briefes an mich, u. das sagte er zu.

Die Herren W[olffsohn] u. K[ann] waren mit diesem

Ergebnisse sehr zufrieden. Wir speisten dann

in unserem Hotelsalon, gingen später aus,

um ein bischen Musik zu hören. Als wir

um halb elf heimkamen, war noch kein

Brief vom G[ross]h[erzo]g da. Wir legten uns etwas

ängstlich schlafen. Aber um ¼ 12 klopfte

es an meiner Thür, ein Hoflakai war da,

die ganze Hoteldienerschaft ehrfurchtsvoll

im Stiegenhaus versammelt sah zu, wie er

mir einen Brief des Landesherrn über=

gab. Ich theilte es gleich Wolffsohn mit,

der darauf besser schlief.

Am anderen Morgen um 4 Uhr mussten

wir aus den Federn. Um 5 stieg ich in

den Orientzug nach Wien, W[olffsohn] u. K[ann] fuhren

mit dem Brief nach Köln, sollten Abends

von Köln nach Berlin fahren.

Auf der Heimreise machte ich dieselben

He asked how the recommendation should read. I requested it in the form of a letter to me, and he promised this.

Messieurs Wolffsohn and Kann were very much satisfied with this outcome. Then we dined in our hotel drawing-room and afterwards went out to hear some music. When we returned at half-past ten, no letter from the Grand Duke had arrived yet. We went to bed a bit anxiously. But at 11:30 there was a knock on my door; it was a court lackey. The entire hotel staff, respectfully gathered on the stairs, watched him deliver a letter from their sovereign to me. I immediately informed Wolffsohn, who slept better as a result.

At 4 o’clock the next morning we had to get out of the hay. At five I boarded the Orient Express to Vienna; Wolffsohn and Kann took the letter with them to Cologne and were scheduled to go from Cologne to Berlin that evening.

On the trip home I went through the same sensations that I have had so often.

הוא שאל מה צריך להיות נוסח ההמלצה. ביקשתי שיעשה זאת בצורת מכתב אלַי, והוא הבטיח לעשות כך.

האדונים וולפסון וקאן היו מרוצים מאוד מן התוצאה הזאת. אחרי־כן סעדנו בבית־המלון בַּסלון שלנו ויצאנו להאזין לקצת מוזיקה. בשובנו בשעה עשר וחצי עוד לא הגיע מכתב מן הגרוֹסהֶרצוֹג. שכבנו לישון כשבלבנו חשש־מה. ואולם בשעה אחת־עשרה וחצי דפקו על הדלת: שליח מן החצר הגיע, וכל צוות המלון, שהתאסף בחדר המדרגות בהשתאות ובדרך־ארץ, התבונן כיצד הוא מוסר בידי מכתב מאת אדון ארצם. סיפרתי זאת מיד לוולפסון, ושנתו ערבה לו אחר־כך.

למחרת בבוקר נאלצנו להשכים בשעה ארבע. בשעה חמש עליתי לרכבת האוריינט לווינה, וולפסון וקאן נסעו לקֶלן ובידם המכתב, ובערב היו אמורים לנסוע לברלין.

בדרך הביתה חזרו ופקדו אותי הרגשות שכבר הרגשתי בעבר.