עמוד 228 – יומן 5

zu befürchten.

Ich versuchte ihn darüber

aufzuklären. Die deutschen

Juden würden in dem Augen=

blicke nichts mehr gegen den

Zionismus haben, wo sie sicher

wären, dass man ihnen das

nicht als unpatriotisch auslegen

werde. An einen Auszug aller

Juden sei ohnehin nicht gedacht.

Dann erst recht werde die

Resorption beginnen. Und

gleichwie die hugenottischen

Familien, die noch heute in

Deutschland blühen, gut resorbirt

(xx) worden sind, so werde

es dann auch mit den jüdischen

sein. Ja, wenn dann ein

Heine für die Deutschen dichtet,

wird man ihn nicht als

Juden wegstossen, sondern

sich darüber freuen, dass er

die schönen deutschen Lieder

I tried to set him straight on this. The German Jews would no longer have anything against Zionism from the moment they were sure that no one would interpret it as unpatriotic behavior on their part. An exodus of all Jews was not intended anyway. Assimilation would start in earnest then. And just as the Huguenot families, who are still flourishing in Germany today, have been well assimilated, it would then be the same way with the Jews. Indeed, if a Heine wrote poetry for the Germans then, they would not cast him out as a Jew, but rejoice at his having sung the beautiful German songs.

ניסיתי להאיר את עיניו. היהודים הגרמנים, כל עוד יהיו בטוחים שלא יפרשו את עמדתם כעמדה לא־פטריוטית, לא יהיה להם עוד דבר נגד הציונות. ממילא איש איננו חושב על יציאתם של כל היהודים. ודווקא אז יתחיל תהליך הטמיעה, וכשם שהמשפחות ההוּגֶנוֹטיות, שעוד היום הן פורחות בגרמניה, נטמעו היטב, כך יהיה אחר־כך גם עם אלו היהודיות. אכן, כשיקום אז היינֶה וישורר בשביל הגרמנים, לא ידחקו את רגליו משום שהוא יהודי, אלא ישמחו על ששר את השירים הגרמניים היפים.

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18