עמוד 23 – יומן 6

erhalten — wann immer, wo immer, wie immer.

Jeder, der mit mir in Berührung kommt,

soll das Gegentheil der sprichwörtlichen Meinung

von den Juden gewinnen.

Ich sitze heute im Hotel und warte.

Es ist jetzt zwölf Uhr Mittags u. ich habe

keinerlei Lebenszeichen vom Grossherzog oder

von Eulenburg erhalten. Jetzt sind sie

beim Frühstück in Potsdam u. reden mit

Nothwendigkeit von mir. Wenn ich richtig

combinire, muss ich Nachmittag nach Potsdam

gerufen werden. Ich habe mir Alles vorbe=

reitet: schwarze Redingote, Hemd, Kravate,

Schuhe, lasse jetzt den Hut bügeln.

Aber so hatte ich mich auch am Begräb=

nistag der Kaiserin in Wien vorbereitet und

ich wurde nicht gerufen.

Freilich, wenn die Sache so ernst genommen

wird, wie Eulenburg sagt u. schreibt, u. der

Grossherzog en clair telegraphirt, dann ist es

geradezu unerlässlich, dass ich nach Potsdam

gerufen werde. Ich müsste mich vollständig

im Kaiser irren, wenn er nicht nach dem

Everyone who comes into contact with me shall get the opposite of the proverbial opinion of the Jews.

Today I am sitting in the hotel and waiting.

It is now high noon, and I have had no sign of life whatever from either the Grand Duke or Eulenburg. They are now at table in Potsdam and must be talking about me. If my calculations are correct, I am bound to be summoned to Potsdam this afternoon. I have laid out everything; black frock-coat, shirt, neck-tie, shoes; and I am having my hat blocked.

But I also made such preparations on the day of the Empress’ funeral in Vienna, and I was not called.

To be sure, if the matter is now being taken as seriously as Eulenburg says and writes, and as the Grand Duke telegraphs en clair [openly], it is absolutely essential that I be called to Potsdam. I would be completely mistaken in the Kaiser if, after luncheon, he does not simply give orders to summon me.

כל מי שבא אתי במגע יזכה בהֶפֶך ממה שמקובל לייחס ליהודים.

היום אני יושב במלון וממתין.

צהריים, ועדיין לא קיבלתי אות־חיים מן הגרוֹסהֶרצוֹג או מאוֹילֶנבּוּרג. עכשיו הם יושבים לארוחת־בוקר בפוטסדאם ומן הסתם הם מדברים עלי. אם חישובַי נכונים, יקראו לי לפּוֹטסדאם אחר־הצהריים. הכנתי הכול: מקטורן רֶדִינגוֹט שחור, כותונת, עניבה, נעליים; עכשיו אני מוסר את המגבעת לגיהוץ.

אבל כך בדיוק התכוננתי ביום הלווייתה של הקיסרית בווינה, ולא קראו לי.

אכן, אם מתייחסים לעניין ברצינות רבה כל־כך כפי שאוֹילֶנבּוּרג אומר וכותב, והגרוֹסהֶרצוֹג מטלגרף en clair (בגלוי), לא ייתכן שלא אוזמן לפּוֹטסדאם. אם אחרי ארוחת הצהריים לא יצווה שיקראו לי, יתברר שדעתי על הקיסר מוטעית לגמרי. אולי הגרוֹסהֶרצוֹג יקרא לי?