עמוד 230 – יומן 4

25 April [1897]

Das erste grosse Genre der neujüdischen

Kunst wird wol das Lustspiel sein

— gleichgiltig in welcher Sprache. Man über=

setzt ja auch die Stücke des Labiche

in alle Sprachen.

Auf diesen Gedanken kam ich gestern,

wo ich mich recht gut unterhielt.

Es war der erste vergnügte Tag, den

ich dem Zionismus verdanke — sonst

hatte ich bisher nur Herzklopfen, Auf=

regungen, Erschütterungen davon. Auch

die Zustimmungskundgebungen machen

mir ja kein Vergnügen, weil ich hinter

der Masse, die mir Beifall zollt, auch

schon die Undankbarkeit, den kom=

menden Neid u. den möglichen Wankel=

muth des morgigen Tages sehe.

Aber gestern gab es reines Ergötzen.

Da ich die Sammlung für die türkischen

Verwundeten betreibe, berief ich einige

Herren zu mir.

Zuerst waren nur Prediger Gelbhaus

und Dr. Bloch bei mir. Gegenstand der

April 25

The first great literary form of neo-Jewish culture will probably be the comedy—no matter in what language. After all, Labiche's plays, too, are translated into all languages.

This thought occurred to me yesterday when I had quite a good time. It was the first enjoyable day that I have Zionism to thank for—otherwise, all it has got me so far is palpitations, excitement, shocks. Even the demonstrations of support don’t give me any pleasure, because behind the masses who are applauding me I already see the ingratitude, the future envy, and the possible vacillation of the next day.

But yesterday there was pure delight. Since I am managing the collections for the Turkish wounded, I called some gentlemen to my home.

At first only the assistant rabbi Gelbhaus and Dr. Bloch came.

25 באפריל [1897]

הסוג הראשון החשוב של האמנות היהודית החדשה יהיה מן הסתם הקומדיה. אין זה חשוב מה תהיה השפה. הרי גם את מחזותיו של לאבּיש מתרגמים לכל השפות.

מחשבה זו עלתה אתמול במוחי, בעת שהתבדרתי כהלכה. זה היה היום המהנה הראשון שהציונות זיכתה אותי בו: בדרך כלל היא גרמה לי רק דפיקות־לב, התרגזויות, התמוטטויות. הרי גם הודעות־ההסכמה אינן גורמות לי נחת, שכן מאחורי ההמון המוחא לי כפיים, אני כבר רואה את כפיות־הטובה, את הקנאה הממשמשת ובאה ואת הכֶּשֶל האפשרי של יום המחרת.

ואולם אתמול הוסב לי עונג. היות שאני עוסק בהתרמה למען הפצועים הטורקים, זימנתי אלי כמה אנשים.

בראשונה היו אצלי רק הרב־המטיף [במקור: Prediger, כלומר מטיף] גֶלבּהאוּס והד״ר בּלוֹך.