עמוד 235 – יומן 6

dem jetzigen elenden Zustande des Landes abzuhelfen.

Die Besitzergreifung durch irgendeine Macht würden

die Uebrigen nicht dulden. Die gemeinsamen Kreuz=

züge wider den Ungläubigen sind vorbei. Das Kreuz

ist jetzt vielleicht weniger gegen den Halbmond, als

das griechische Kreuz gegen die Zeichen anderer

christlicher Kirchen. und umgekehrt Palästina ist aber auch ein (xx)

Verkehrsproblem frage geworden, weil es the shortest way

to India vorstellt, aber nein, den kürzesten südlichen

Weg nach ganz Asien, da der neue nördliche im aus=

schliesslichen Besitze Russlands ist. (xx) Von der

Küste des Mittelmeeres nach dem persischen Golf

wird, muss eine Bahn gebaut werden, die nur

die Juden bauen können. Jetzt weiss man ja

schon, was man noch vor dreissig Jahren in den

Staatskanzleien seltsamer Weise nicht wusste:

was ein kurzer Weg wie etwa der (xx) Suezcanal bedeutet. Die Lösung der

Palästinafrage — ich sage nicht mehr der Juden=

frage — ist ein Complement der jüngsten Vor=

gänge in Ostasien Asien.

Nun hatte ich das Glück, die Zustimmung S[eine]r

Majestät des Kaisers zu diesem Gedanken zu

finden. Dieses habe Das deutsche Protectorat wurde uns in

Aussicht gestellt. Aber dazu (xx) kam es nicht. dazu Ja,

Occupation by any Power would not be tolerated by the others. The common crusades against the infidels are past. The cross is now perhaps less turned against the crescent than the Greek cross is against the symbols of other Christian churches. But Palestine has also become a traffic problem, because it constitutes the shortest way to India—nay, the shortest southern route to all Asia, since the new northern one is in the exclusive possession of Russia. From the Mediterranean coast to the Persian Gulf a railroad will be, must be, constructed which only the Jews can build. After all, by now one knows what, oddly enough, was not known as recently as thirty years ago in the chancelleries of the states: what a short route like the Suez Canal means. The solution of the Palestinian Question—I no longer say '‘Jewish Question”—is a complement of the most recent happenings in Asia.

Now, I have had the good fortune to meet with approval of this idea on the part of His Majesty the Kaiser. The prospect of a German protectorate was held out to us. But it did not materialize.

את תפיסת השלטון על־ידי מעצמה כלשהי – המעצמות האחרות לא יוכלו לסבול. מסעי־הצלב המשותפים נגד הכופרים עברו מן העולם. דומה שהצלב מופנה היום נגד חצי־הסהר פחות משהצלב היווני מופנה נגד סמלי כנסיות נוצריות אחרות. ואילו ארץ־ישראל הפכה גם בעיה של ארץ מעבר, בהיותה the shortest way to India (הדרך הקצרה ביותר להודו); יתרה מזו, הדרך הדרומית הקצרה ביותר לאסיה כולה, משום שהדרך הצפונית היא בידיה הבלעדיות של רוסיה. מחוף הים התיכון אל המפרץ הפרסי תיבנה, חייבת להיבנות, מסילת ברזל, ורק היהודים יכולים לבנותה. בימינו כבר יודעים מה שלא ידעו, למרבה התימהון, במשרדי הממשלה לפני שלושים שנה: מה ערכה של דרך קצרה דוגמת תעלת סואץ. פתרון שאלת ארץ־ישראל – ואינני אומר עוד שאלת־היהודים – הוא בבחינת מעשה המַשלים את ההתרחשויות האחרונות באסיה.

והנה התמזל לי המזל וזכיתי לכך שהקיסר הסכים לרעיון הזה. הוצב לפנינו סיכוי לקבל את הפּרוֹטֶקטוֹרַט הגרמני. ואולם העניין לא הסתייע.