עמוד 248 – יומן 5

der mich kühl empfangen hatte, trat

ich geschlossen entgegen, redete eisern

u. klar. Bei Bülow wurde ich leider

ein eitler Schriftsteller u. bemühte

mich mehr, mots zu schleifen als

ernst zur Sache zu reden. Das war

einfach ein Anfall von Schwäche,

hervorgerufen durch sein charmantes

Benehmen. Nach der Unterredung

hatte ich das Treppengefühl, d'avoir

été bercé et roulé.

Bülow macht nicht den Eindruck

des Preussen, sondern etwa eines

norddeutschen Oesterreichers: glatt,

verbindlich, stellenweise beinahe süss,

eher vieux jeu der Diplomatie

als das neue eiserne der Bis=

marckschen Epoche. Er ist gross

u. schlank aber nicht stramm, ein

freundliches Gesicht mit eher

weichen Augen, kleinem blondgrauen Schnurrbart, sonst rasirt, Habitus eines

(xx) alten Lieutenants, der früh seinen

Abschied genommen hätte, weil ihn

die Gamaschen langweilten. Hat

At this I grew weak. I had confronted Eulenburg, who had received me coolly, with resoluteness, and my words had been iron-like and clear. In Bülow’s presence I unfortunately became a vain writer and strove harder to make polished mots [phrases] than to talk seriously to the point. This was simply a fit of weakness caused by his ingratiating behavior. After the conversation I had the delayed reaction d’avoir été bercé et roulé [that I had been properly taken in].

Bülow doesn’t give the impression of being a Prussian, but of something like a North German Austrian: smooth, obliging, at times almost sweet, more vieux jeu [the old style] of diplomacy than the new iron kind of Bismarck’s era. He is tall and slim, but not stiff; a friendly face with rather gentle eyes and a small blond-grey moustache, otherwise clean-shaven; the bearing of an old lieutenant who resigned his commission early because his gaiters bored him. Evidently has artistic leanings, too.

כל זה הטיל בי רפיון. מול אוֹילֶנבּוּרג שקיבל אותי בקרירות, עמדתי מאופק, דיברתי בנחישות ובבהירות. ואילו אצל בּילוֹב הפכתי למגינת לבי לסופר מתגנדר והתאמצתי להבריק במלים יפות יותר משהתאמצתי לדבר ברצינות ולעניין. זה פשוט התקף של רפיון שנגרם בגלל התנהגותו הלבבית. אחרי השיחה אחזתני תחושה של החמצה, d'avoir été bercé et roulé (כאילו נפלתי בפח שטמנו לי).

בּילוֹב נראה לא כמו פּרוּסי, אלא כמו אוסטרי צפון־גרמני: חלקלק, אדיב, לעתים כמעט מתקתק, יותר vieux jeu (הגינונים הישנים) של הדיפלומטיה מאשר הסממנים הנוקשים החדשים של תקופת ביסמארק. הוא גבה־קומה ורזה אך לא מוצק, פנים ידידותיות, עיניים רכות משהו, שפם בלונדי מאפיר, שארית פניו מגולחת למשעי; הופעה של סֶגֶן זקן שהקדים לפרוש מן השירות כי ההווי הצבאי הטיל בו שעמום. ניכר בו שיש לו גם נטיות אמנותיות