You can see how this will relieve the pressure for women’s rights. Women can easily take care of such businesses in addition to their household chores, even if they are pregnant, and can also supervise their girls and small boys. The bigger boys we shall take, for we can use them all.
But what about dealings in money? After all, that seems to be one of the main problems. At present we are unfortunately a people of stock-market speculators. Is everybody going to rush to the stock-exchange right away? Ah, or are we by any chance not going to have that useful, indispensable institution at all? You may begin to laugh at me. Be patient, gentlemen!
In the first place, I do not believe that our people are crazy about the stock-exchange. I have often had a deep and sympathetic insight into the situation of the little stock-traders. I think they would rather do anything than run to the stock-exchange. A Jew, especially one of small means, is an excellent pater-familias, and it is with trepidation that he goes out every day to "grab a percentage,’’ because he can be commercially disgraced, i.e., made incapable of earning a living, in the twinkling of an eye, through some maneouvre! of the big boys or some political development that may break suddenly. Then he spends years or even the rest of his life outside the stock-exchange, which is tragic rather than comic. And yet for him there is no other place to go, no other way to earn a living. Even our educated people cannot get in anywhere; what use could be made of these poor people?
עיניכם הרואות כיצד אנו מנסים למצוא פתרון לשאלת הנשים. הנשים מסוגלות לעסוק בעסקים הללו בנקל לצד משקי הבית שלהן, הן יכולות להרות בו־בזמן, להשגיח על ילדותיהן ועל ילדיהן הקטנים. את הגדולים יותר אנו נוטלים. אנו זקוקים לכל הנערים.
ומה לגבי הסחר בכספים? הלוא עניין זה הוא אחת השאלות העיקריות. האם כל אנשינו יסתערו על הבורסה? אה, אולי לא יתקיים אצלנו כלל מוסד הבורסה המועיל הזה שבלעדיו אי־אפשר? והנה אתם מתחילים ללגלג עלי. סבלנות, רבותי!
ראשית לכול, אינני מאמין בתאוות הבורסה של אנשינו. לא פעם התבוננתי בעמקות וברחמנות בתנאי חייהם של סוחרי הבורסה הקטנים. סבורני שהיו מעדיפים לעשות כל מלאכה במקום ללכת אל הבורסה. היהודי, בייחוד היהודי העני, הוא אב משפחה למופת, ובחרדה הוא יוצא מדי יום אל הבורסה כדי להרוויח שמינית, שהרי בִּן רגע הוא עלול לאבד את כבודו כמפרנס, כלומר הוא עלול לאבד את פרנסתו בגלל תמרון כלשהו של "הגדולים" או בגלל שמועה כלשהי על מאורע פוליטי הפורצת לפתע. ואז הוא יבלה שנים ואולי את כל שארית חייו בפתח הבורסה, מצב שמעורר חמלה יותר מגיחוך. ואף־על־פי־כן אין לו דרך אחרת, אין לו פרנסה אחרת. אם לבעלי ההשכלה שלנו אין נותנים דריסת רגל, מה ייעשה במסכנים הללו?
