עמוד 252 – יומן 6

ich doch das Gefühl einer schweren Ver=

antwortung. Er ist jetzt der Einzige, der mir

vielleicht eine Audienz beim Sultan richten

kann. Ich muss wünschen, dass er fahre.

Ich will hoffen, dass ihm die Fahrt nicht

schaden wird.

Er und ich waren heute recht bewegt,

als ich bei ihm war. Er fürchtet sich vor

der Reise, hat aber doch ein schönes tapferes

Pflichtgefühl für das, was er schon von uns

bekommen hat u. noch erwartet. Dafür

habe ich ihm manchen Gedanken, den ich

früher über ihn hatte, abgebeten.

Er erzählte mir heute u.A. der hiesige

Botschafter Mahmud Nedim Bey sei jetzt in

Konstantinopel u. werde wol nicht wieder=

kommen, weil er in Ungnade gefallen sei.

Quel sale pays.

Mahmud Nedim habe hier buchstäblich

gehungert. Er bekam keine Gage u. lebte

von „Fisolen und Bohnen“, die er sich

selbst kochte. Der Botschafter des Khalifen!

Wenn das Alles in einem Roman stünde,

würde man es nicht glauben.

But I am conscious of a grave responsibility in letting him depart. At present he is the only person who may be able to arrange an audience for me with the Sultan. I can’t help but want him to go.

I only hope that the journey will not harm him.

Both of us were greatly moved when I went to see him today. He is afraid of the journey, but nevertheless has a fine, brave sense of duty toward what he has already received from us and what he still hopes for. Because of this I have begged his forgiveness for many a thought I once had about him.

He told me today, among other things, that the Vienna ambassador, Mahmud Nedim Bey, was now at Constantinople and would probably not return, because he has fallen from favor. Quel sale pays [What a foul country].

Mahmud Nedim has literally been starving here. He received no salary and lived on “scarlet runners and beans” which he cooked himself. The Caliph’s ambassador! If all this were in a novel, people wouldn’t believe it.

כשאני מניח לו לנסוע עכשיו אני מרגיש בכל זאת אחריות כבדה. הוא עכשיו היחיד שיוכל אולי להסדיר לי ריאיון אצל הסולטאן. עלי אפוא לרצות שייסע. אני מקווה שהנסיעה לא תזיק לו.

הוא ואני היינו היום נרגשים למדי כשהייתי אצלו. הוא חושש מן הנסיעה ואף־על־פי־כן ניכרת בו מחויבות נאה ואמיצה כלפי מה שכבר קיבל מאתנו ומה שהוא מקווה עוד לקבל. על כן חזרתי בי בלבי מכמה מחשבות שהיו לי עליו.

בין היתר סיפר לי היום, שהשגריר כאן מחמוּד נֶדים בֵּיי שוהה עכשיו בקושטא וכנראה לא ישוב כי סר חִנו. Quel sale pays (איזו מדינה מלוכלכת).

מחמוּד נֶדים סבל כאן חרפת רעב, פשוטו כמשמעו. הוא לא קיבל שכר והתקיים "מפול ושעועית" שבישל לעצמו במו ידיו. השגריר של הח׳ליף! אילו נכתב כל זה ברומן, לא היו מאמינים.