עמוד 254 – יומן 5

Ueber den socialistischen Theil der

Frage haben wir uns jedenfalls gut

verständigt. Es imponirte ihm, als ich

die Thatsache erzählte, wir hätten

an der Wiener Universität die Studenten

dem Socialismus weggenommen. Manche

glaubten vielleicht, „drüben“ den

socialistischen Zukunftsstaat einzurichten,

aber das wäre nicht meine Ansicht.

Manches könnten wir etwa besser

einrichten als in einer alten Gesellschaft,

aber im Ganzen werde es wol beim

Alten bleiben müssen. Dächte ich anders,

dann erst wäre ich ein Utopist.

Er hatte wieder sein charmantes

Lächeln: „Ja, das wäre dann die πολίς

des Plato!“

Wir hatten etwa dreiviertel Stunden

geplaudert. Ein Diener trat ein, richtete

was her. Da bat mich Bülow plötzlich

um Entschuldigung: er müsse zur Bahn,

den Kaiser erwarten.

Und ehe ich noch Alles hatte ent=

wickeln können, war die Unterredung

With regard to the Socialist aspect of the question, at any rate, we saw eye to eye. He was impressed when I mentioned the fact that at the University of Vienna we have taken students away from Socialism. Some might believe they will set up the Socialist state of the future “over there”; but that was not my view. We might be able to arrange some matters better than in our old society, but on the whole, things would probably have to remain much the same. If I thought otherwise, I would really be a Utopian.

Again he had his charming smile: “Yes, it would then be the polis [city-state] of Plato!”

We had chatted for about three-quarters of an hour. A servant entered and put something in order. At this Bülow suddenly asked me to excuse him: he had to go to the station to meet the Kaiser.

And before I had had a chance to unfold the entire matter, our conversation came to an abrupt end.

מכל מקום, במה שנוגע להיבט הסוציאליסטי של השאלה, הבנו זה את זה היטב. הוא התרשם כשסיפרתי לו שהסטנו את הסטודנטים באוניברסיטה של וינה מן הסוציאליזם. אולי היו כאלה שהאמינו שיתקינו "שם" את מדינת העתיד הסוציאליסטית, ואולם אני לא בדעה הזאת. יש דברים שאולי נוכל להתקין שם טוב יותר מאשר בחברה מן המין הישן, אבל בסך־הכול יצטרך הכול להישאר כשהיה. לו חשבתי אחרת, אכן הייתי אוּטוֹפּיסט.

שוב חייך את חיוכו כובש־הלב: "כן, אז זה יהיה הפּוֹליס של אפלטון!"

דיברנו כשלושת רבעי השעה על דא ועל הא. נכנס משרת, סידר משהו. ואז ביקש לפתע בּילוֹב סליחה: עליו לצאת לתחנת הרכבת, להמתין לקיסר.

והנה, לפני שעלה בידי לעמוד על כל הדברים, הסתיימה השיחה.