עמוד 258 – יומן 4

cent mille livres par exemple (xx) qui s’élèverait

au fur et à mesure de l’immigration jusqu’à un million

de livres par an.

Sur ce tribut nous pourrions procu=

rer tout de suite un cm- prunt pro=

portionné à l’annuité. Le tribut

serait garanti par les grands fonds

existants, dont (xx)

je vous ai (xx) parlé à maintes reprises. (xx)

(xx) Je ne veux pas répéter encore

ce que je vous ai si souvent dit, mon

cher ami, que la solution de la question

juive comporte aussi la consolidation

de la Turquie. On connait l'énergie

et l’importance des Juifs dans le commerce

et les finances. C’est un fleuve d’or,

de progrès, de vitalité que (xx) le Sultan

ferait entrer dans son Empire avec

les Juifs qui toujours depuis le moyen

age ont été les amis reconnaissants

des Turcs.

Et avec le règlement des finances

plus d’interventions des puissances sous

prétextes fallacieux, plus de „dette

We would start with a tribute of a hundred thousand pounds, for instance, which would increase proportionally to the immigration up to one million pounds annually.

On this tribute we could immediately procure a loan adjusted to the annuity. The tribute would be guaranteed by the great funds in existence about which I have spoken to you on several occasions.

I do not want to repeat again what I have already told you so often, my dear friend—namely, that the solution of the Jewish Question also involves the consolidation of Turkey. The energy and importance of the Jews in commerce and in finance are well known. It is a river of gold, of progress, of vitality which the Sultan will admit into his Empire with the Jews, who since the Middle Ages have always been the grateful friends of the Turks.

And with the straightening out of the finances, no more intervention of the Powers under false pretenses, no more “public debt,” no more “leeches.”

יתחילו למשל במס של מאה אלף לירות, ובמידה שתגדל הגירת היהודים יגדל המס עד מיליון לירות בשנה.

על בסיסו של המס הזה נוכל להמציא מיד מִלווה בשיעור יחסי לתשלום השנתי. המס יהיה מובטח על־ידי הקרנות הגדולות הקיימות, שכבר שוחחתי אתך עליהן בכמה הזדמנויות.

אינני רוצה, ידידי היקר, לשוב ולדבר על הדברים שאמרתי לך כמה פעמים, שפתרון שאלת־היהודים נושא בחובו גם את התאוששותה של טורקיה. ידועים מרצם וחשיבותם של היהודים במסחר ובכספים. זהו זרם של זהב, של קִדמה, של חיוּת, שהסולטאן יוכל להזרים לארצו עם בואם של היהודים, שמאז ימי־הביניים היו ידידים מכירי־טובה של הטורקים.

ואחרי הסדר־הפיננסים — לא עוד התערבות של המעצמות באמתלות שווא, לא עוד "חוב ציבורי", לא עוד "פגעים רעים".