עמוד 265 – יומן 1

Das wird bedeuten: Für uns bist Du nur ein armer Jude,

sollst nie vergeßen, was wir ausgestanden haben und sollst Dich

hüten, uns in neue Gefahren zu bringen. — Aber vor der

Welt bist Du unser Fürst, Du sollst glänzen und repräsentiren. —

Ah, jetzt glauben Sie schon wieder, daß ich einen Roman

erzähle! Sie sind gerührt und erschüttert, und möchten doch

spotten. — Wo sage ich denn etwas Unmögliches? — Auf wel=

chem Punkt verlasse ich die thatsächliche Welt? — Was ist

daran unwirklich? —- Der Tempel? — Den baue ich,

wohin ich will. — Unsere Festkleider? — Wir werden reich

und frei genug sein, sie zu tragen. — Die Menge? — Die ziehe

ich, wohin ich will. — Die wunderbare Tracht des Fürsten? —

Sie waren bewegt, als ich sie schilderte, und waren Sie es

nicht — tant pis pour vous! — Andere Völker sehen bei solchen

Festaufzügen auch alte Kostüme, halten sie aber nicht für

Maskeraden, sondern für tiefsinnige Erinnerungen an die

Vergangenheit. —

Und warum halte ich mich, da ich mit Geschäftsleuten

rede, und mit ihnen rechne, so lange bei dieser Schilderung auf? —

Weil dieses ungreifbare Element der Volksbegeiste=

rung, wallend wie aus erhitztem Wasser entstandener

Dampf die Kraft ist, mit der ich die große Maschine treibe! —

Ja, nun bleibt noch die ungelöste Frage, was mit Ihrem

Vermögen geschehen soll, wenn Sie mit uns gehen? —

The meaning of this will be: To us you are but a poor Jew; you shall never forget what we have endured and take care not to expose us to fresh dangers. But in the eyes of the world you are our Prince; as such you shall be resplendent and represent us with distinction.

Oh, now you will again think that I am telling you a tale. You are touched and shaken, and yet feel like mocking. Am I speaking of the impossible? In what way is my plan unrealistic? The Temple? I am going to build it wherever I please. Our gala dress? We shall be rich and free enough to wear it. The crowds? Them I shall draw wherever I want. The wondrous garb of the Prince? You must have been moved when I described it, and if you were not, tant pis pour vous [so much the worse for you]! Other nations also see old costumes in such festive processions and do not regard them as masquerades, but as meaningful remembrances of the past.

And why do I, who am talking to, and counting on, businessmen, dwell so long on this kind of description?

Because the intangible element of popular enthusiasm, surging like steam out of boiling water, is the power with which I run the great machine!

All right, and now to the as yet unsolved question of what will be done with your fortune if you come with us.

ופירושו של הדבר יהיה: לנו אתה אך יהודי עני, אל תשכח לעולם את סבלותינו בעבר, ועליך להישמר שלא לחשוף אותנו לסכנות חדשות. ואולם קבל עם ועולם נסיכנו אתה, עליך להקרין זוהר ולייצג אותנו בכבוד.

אהה, עכשיו שוב אתם סבורים שאני מספר לכם רומן! אתם נפעמים ונרעשים, וברצונכם ללגלג. מהו הדבר שאיננו באפשר? היכן אני נוטש את עולם המציאות? מה כאן לא מוחשי? ההיכל? אבנה אותו בכל מקום שארצה. בגדי החג שלנו? נהיה עשירים די הצורך וחופשיים כדי לעטות אותם. ההמון? אני מושך אותו לכל מקום שארצה. בגדיו המופלאים של השליט? התפעמתם כשציירתי אותם בעיניכם, ואם לא כך !tant pis pour vous (זו הבעיה שלכם!)

גם עמים אחרים רואים בתהלוכות מסוג זה תלבושות עתיקות ואינם מתייחסים אליהן כאל תחפושות, אלא כאל זיכרון מן העבר, שיש לו משמעות עמוקה.

ומה הטעם שאני מרבה להתעכב זמן רב כל־כך על תיאור העניין הזה בדברי עם אנשי עסקים שאני מביא אותם בחשבון?

משום שהיסוד הזה של ההתלהבות העממית, שהשכל אינו משיג אותו, המתפרץ כקיטור הנוצר מן המים הרותחים, הוא הוא הכוח שבעזרתו אני מניע את המכונה הגדולה!

ובכן, עדיין נותרת הבעיה הלא פתורה, מה יקרה לרכושכם אם תלכו עמנו.