עמוד 272 – יומן 1

— und mir scheint mit Recht — werden drüben Ausgaben ver=

anstalten wie der Newyork Herald in Paris. — Wie hüben und

drüben wird man einander die Nachrichten zukabeln. — Wir

bleiben ja mit der alten Heimat verbunden. — Allmälig

wächst das Zeitungsbedürfniß, die Colonialausgabe wird größer,

es ziehen die jüdischen Redacteure hinüber, die christlichen bleiben

allein. — Die Judenblätter verwandeln sich allmälig und unmerk=

lich in Christenblätter, bis die Ausgabe drüben ebenso selbst=

ständig ist, wie die hüben. — Es ist im Ernst dieses Planes ein

heiterer Gedanke, daß manche Regierung schon um deßwillen

geneigt sein wird, uns zu helfen. % —

Ich will nur noch einige Bemerkungen über andere

öffentliche Einrichtungen machen. — Vielleicht denkt Je=

mand, es werde eine Schwierigkeit sein, daß wir keine

gemeinsame Sprache mehr haben. — Wir können doch nicht

hebräisch miteinander reden. — Wer von uns weiß hebräisch

genug, um in dieser Sprache ein Bahnbillet zu verlangen? —

Das gibt es nicht. — Die Sache ist aber sehr einfach. — Jeder

behält seine Sprache. — Ich bin ein deutscher Jude aus Ungarn,

und kann nichts anderes mehr sein als ein Deutscher. — Jetzt

erkennt man mich nicht als Deutschen an. — Das wird schon kommen,

bis wir erst drüben sind. — Und so soll Jeder seine erworbe=

ne Nationalität behalten, die Sprache reden, welche die

liebe Heimat seiner Gedanken geworden ist. — Wir sehen

The newspapers which are now being hawked as Jewish sheets— and rightly so, I believe—will have editions over there, like the Paris edition of the New York Herald. The news will be exchanged between both sides by cable. After all, we shall remain in contact with our old homelands. Gradually the demand for newspapers will increase, the colonial editions will grow, the Jewish editors will move overseas, leaving the Gentile ones by themselves. Little by little and imperceptibly, the Jewish papers will turn into Gentile papers, until the overseas editions are as independent as the European ones. It is an amusing thought in this serious plan that many a government will be willing to help us for that reason alone.)

Let me just add a few remarks about other public institutions. Someone may think that our lack of a common language would present difficulties. After all, we cannot converse in Hebrew. Who among us knows enough Hebrew to ask for a railroad ticket in this language? We have no such people. But it is really a very simple matter. Everyone retains his own language. I am a German-speaking Jew from Hungary and can never be anything but a German. At present I am not recognized as a German. But that will come once we are over there. And so let everyone keep his acquired nationality and speak the language which has become the beloved homeland of his thoughts.

העיתונים, המושמצים עתה כעיתונים של יהודים — ודומני שבצדק כך - יוציאו שם מהדורות כמו New York Herald בפאריס. החדשות יועברו הדדית בטלגרף. הלוא נישאר קשורים עם מולדתנו הישנה. הדרישה לעיתונים תגדל ותלך, המהדורה הקולוניאלית תגדל, העורכים היהודים יעתיקו את מקומם לשָם, הנוצרים יישארו לעצמם. עיתוני היהודים הופכים בהדרגה, ובלי להבחין בכך, לעיתונים של נוצרים, עד שהמהדורה של שָם תיעשה עצמאית באותה מידה שזו מכאן היא עצמאית. מחשבה משעשעת טמונה ברצינותה של התוכנית הזאת — שבגלל העניין הזה בלבד תהיה ממשלה זו או אחרת נוטה לסייע בידינו.)

ברצוני להעיר רק עוד הערות אחדות על מוסדות אחרים. אולי יעלה מישהו על דעתו שעשוי לצוץ קושי בכך שכבר אין לנו לשון משותפת. הרי לא נוכל לדבר זה עם זה עברית. מי מאתנו יודע עברית כדי לבקש לקנות בשפה זו כרטיס רכבת? אין דבר כזה. ואולם העניין פשוט מאוד. כל אחד ימשיך לדבר בלשונו. אני יהודי גרמני מהונגריה ואין אני יכול להיות משהו אחר אלא גרמני. כיום אין מכירים בי כגרמני. זה יבוא, כשכבר נהיה שָם. וכך צריך שכל אחד ישמור על לאומיותו שרכש, ידבר בשפה שהיתה למולדת הטובה של מחשבותיו.