עמוד 28 – יומן 8

bis halb eins in der Nacht über Wilhelm

u. Abdul Hamid etc.

20 Sept[ember 1900] Wien

Une idée qui hante ist die Noth=

fallversicherung, die ich in London lanciren

u. an der ich durch die Opposition

der Führer gehindert wurde.

Gestern brachte ich sie im A[ktions-]C[omité] wieder

vor. Es ist das Einzige, was wir thun

können. Eine wechselseitige jüdische Noth=

fallversicherung. (xx) Die versicherten

Opfer einer Judenverfolgung erhalten

einen Mindestbetrag zur Uebersiedlung.

Im rumänischen Exodus hat sich gezeigt,

dass 200 fl per Person (oder Familie?)

nöthig waren. Die waren durch die

Wohlthäter nicht aufzutreiben. Man muss

den Vertriebenen ein Recht verschaffen.

Dieses Recht muss sich Jeder durch Kauf

einer Polizze erwerben. Von Hundert (xx)

à zwei Gulden kann Einer nothleidend

werden. Natürlich ist die Hauptsache die

Definition des Nothfalles u. die Prävention

We chatted until half past midnight about Wilhelm and Abdul Hamid, etc.

September 20, Vienna

Une idée qui me hante [An idea that haunts me] is the emergency insurance which I wanted to launch in London and from which I was deterred by the opposition of the leaders.

Yesterday I again brought it up in the A.C. It is the only thing we can do. A mutual Jewish emergency insurance. The insured victims of Jewish persecution will receive a minimum amount for moving. In the Rumanian exodus it turned out that 200 guilders per person (or family?) were needed. That amount could not be raised from private charity. Some guarantee must be procured for the people who are driven out. Everyone must acquire this guarantee for himself by purchasing a policy. Of every hundred people paying two guilders, one can become a needy case. The main thing, of course, is to define a needy case and to prevent insurance fraud.

פטפטנו עד אחרי חצות על [הקיסר] וילהֶלם ועל [הסולטאן] עבדול חמיד וכו'.

29 בספטמבר [1900] , וינה

Une idée qui hante

(רעיון שמטריד אותי ללא הרף) הוא הביטוח ההדדי, שרציתי להשיק אותו בלונדון, אבל הפריעה לי האופוזיציה של המנהיגים.

אתמול שוב העליתי אותו לדיון בוועד־הפועל. זה הדבר היחיד שאנו יכולים לעשות. ביטוח יהודי לשעת חירום על בסיס של הדדיות. נפגעי הפרעות המבוטחים מקבלים סכום מינימום למעבר למקום אחר. באקסודוס הרומני התברר שנחוצים מאתיים גוּלדֶן לאיש (או למשפחה?). את הסכומים הללו לא היה אפשר היה לגייס מן הנדבנים. יש להבטיח לעקורים זכות כלשהי. כל אחד ואחד צריך לרכוש לעצמו את הזכות הזאת על־ידי קניית פוליסה. מתוך מאה איש שישלמו שני גוּלדֶן כל אחד, אחד עלול להיקלע למצוקה. העיקר, כמובן, להגדיר מהו מקרה חירום ולמנוע רמאות בתביעות.