עמוד 282 – יומן 5

das Wort entzogen war, dass wir den armen

Leuten das Geld wegnehmen wollen, um

die Bank zu machen.

Dann liess sich mir der Banquier Seligmann

vorstellen, der uns vor Kurzem in den

Rücken gefallen war, u. er machte eine

sauersüsse Miene.

Ich ging mit Sidney Whitman zu Fuss weg.

Wir mussten aber doch einen Wagen

nehmen, als die Schaar unserer Begleiter

auf der Hauptstrasse zu sehr anwuchs.

5 October[1898] Morgens London

Im Burlington Hôtel gehts wie in einer Bank

zu. In unserem Salon grosse Gespräche. Cohen aus

Hamburg steht auf Seite der Engländer, die die Bank

jetzt noch nicht gründen wollen, sondern erst eine

Uebergangscorporation. Wolffsohn u. Kann = Haag, meine

Vertrauensmänner wollen sofort losgehen. Dennoch neigte

ich gestern Vormittag zur Ansicht des ängstlichen

Cohen, der ein liebenswürdiger vorsichtiger Rathgeber

ist. Aber Cohen beging den Fehler, mich zum Banquier

Rafaels zu führen. Rafaels, ein Dummkopf wie es

scheint, wusste gar nichts von unserer Bewegung. Und

Cohen bat ihn um Rathschläge. Dies brachte mich

von Cohen ab u. zur sofortigen Bankgründung

zurück. — Wir gingen zum Solicitor der Bank

of England, um seinen Rechtsrath zu verlangen.

Er sagte, wir könnten die Bank mit sieben

shares gründen. Wir haben 200,000.

and after the floor had been taken away from him, he screamed that we were trying to take money from poor people in order to start our Bank.

Then the banker Seligmann, who had recently stabbed us in the back, asked to be introduced to me, and made a sweet-and- sour face.

I left on foot with Sidney Whitman. But we had to take a carriage after all, when the crowd of our followers on the main street grew too big.

October 5, in the morning, London

At the Burlington Hotel it is like at a bank. Big conversations in our drawing room. Cohen of Hamburg is on the side of the Englishmen who don’t want to establish the bank right now, but first a transitional corporation. Wolffsohn and Kann-The Hague, my confidants, want to go ahead immediately. Still, yesterday morning I inclined toward the view taken by timid Cohen, an amiable, cautious adviser. But Cohen made the mistake of taking me to the banker Rafaels. Rafaels, who seems to be a blockhead, knew nothing whatever of our movement. And Cohen asked him for advice.

This turned me against Cohen and brought me back to the immediate establishment of the Bank. We went to see the Solicitor of the Bank of England, in order to ask his legal advice. He said we could found the Bank with seven shares. We have 200,000.

ולאחר שנטלו ממנו את רשות הדיבור צעק שאנו רוצים לקחת את כספם של העניים כדי להקים את הבנק.

אחר־כך בא הבנקאי זֶליגמן בפרצוף חמוץ־מתוק וביקש להציג עצמו לפנַי, אף שלפני זמן לא רב תקע לנו סכין בגב.

התחלתי לצעוד ברגל עם סידני ויטמן. ואולם המון המלווים שלנו בדרך הראשית גדל והלך, ונאלצנו לקחת כרכרה.

5 באוקטובר [1898] בבוקר בלונדון

במלון Burlington — כמו בבנק. בטרקלין שלנו — שיחות על עניינים חשובים. כהן מהאמבורג תמים דעים עם האנגלים וסבור שאין לייסד לפי שעה את הבנק, כי אם תאגיד ארעי בלבד. וולפסון וקאן־האג, אנשי האמון שלי, רוצים לפעול מיד. למרות זאת, אתמול לפני הצהריים נטיתי לדעתו של כהן אחוז הדאגה, שהוא יועץ חביב וזהיר. אלא שכהן שגה ולקח אותי אל הבנקאי רפאלס. רפאלס, שכנראה הוא שוטה, לא ידע דבר על תנועתנו. וכהן ביקש ממנו עצות.

בעקבות זאת נטשתי את כהן ושבתי לָעמדה של ייסוד מיידי של הבנק. הלכנו אל היועץ המשפטי [במקור: solicitor] של ה־Bank of England לבקש חוות־דעת משפטית. הוא אמר שביכולתנו לייסד את הבנק עם שבע מניות. לנו יש 200 אלף.