עמוד 33 – יומן 6

im Erfolg. Es gibt immer Leute, die Einem

den Erfolg nicht gönnen. Welche Schwierig=

keiten hatten wir bei der Einigung

Deutschlands. Mancher, dem es doch zum

Heile wurde, wollte nicht mitthun.“

Ich hörte ihm zu, wie er mir ver=

trauensvoll u. doch mit vornehmer

Zurückhaltung von der grossen Zeit in

Andeutungen sprach. Es war ein Augen=

blick, in dem man sich in die Lippe

beisst, um zu prüfen, ob man nicht

träume. So sprach einer der grössten

Männer aus der grössten Zeit Deutsch=

lands mit mir einfachem Journalisten.

Wir kamen dann auf die einzelnen

Schwierigkeiten. Ich erwähnte Russland

als die grösste. Da müsste man die

Exterritorialisirung der heiligen Stätten

das extra commercium ins Klare

bringen. Dann bleibe nur die Weg=

führung der armen Juden übrig.

Aus blosser Grausamkeit werde

man doch nicht dagegen sein.

Er meinte: „In Russland muss

Even, and especially, in the hour of success there are always people who begrudge it to a man. What difficulties we had effecting the unification of Germany! Many a man who later benefited by it would not participate.”

I listened to his allusions to that great epoch, made in confidence and yet with aristocratic restraint. It was one of those moments when one pinches oneself to make sure one isn’t dreaming. Here was one of the greatest men of the greatest period of Germany speaking in this way with me, a plain journalist.

We then turned to some of the specific obstacles. I mentioned Russia as the greatest. There we would have to come to a clear understanding about the extraterritorialization of the Holy Places, the extra commercium [removal from the trafficking of nations]. Then all that remained would be to take the poor Jews out of the country. Surely no one would object to this out of sheer cruelty.

גם ובעיקר בשעת ההצלחה. תמיד יימצאו אנשים שעינם תהיה צרה בהצלחת הזולת. אילו קשיים עמדו לפנינו באיחודה של גרמניה! היו כאלה שאף־על־פי שיצאו ממנו נשכרים, סירבו לשתף פעולה".

האזנתי לו כשדיבר אלי ברמזים, באמון אך מתוך איפוק אצילי, על הזמנים הגדולים. זה היה אחד מאותם הרגעים שאתה נושך את שפתיך כדי להיווכח שאינך חולם. כך דיבר אחד האישים הדגולים ביותר משנותיה הגדולות של גרמניה, אתי, עם עיתונאי פשוט כמוני.

אחר־כך דיברנו על הקשיים אחד לאחד. הזכרתי את רוסיה בתור הקושי הגדול ביותר. בהקשר הזה יש להבהיר את עניין האֶקסטריטוֹריאליזציה של המקומות הקדושים, ה־extra commercium (העניין שהוא מחוץ למיקח־וממכר). ואז לא נשארת אלא הוצאתם של היהודים המסכנים. הרי לא יתנגדו לזה ממניעים של אכזריות בלבד.