עמוד 40 – יומן 6

Bett des Zimmerchens, das ich mir

hatte aufschliessen lassen.

Um 12 Uhr kam Antwort aus dem

Schloss: Herr Staatsminister v. Bülow

lasse mich bitten, gegen ein Uhr ins

Schloss Zimmer 149 zu kommen.

Ich kam. Eben (xx) rüstete man

sich zum Diner. Lakaien und Offiziers=

diener in Schaaren. In ein kaiserliches

Office hineingeblickt. Grösser kann das

Alles nicht mehr sein.

Vor Nr. 149 am Ende des langen

Schlosscorridors wartete schon Bülows

Diener. Ich wurde sofort in ein kleines

kokettes Rococo=Appartement hinein=

geführt: Antichambre, Salon, Schlafzimmer

in hellen Farben.

Im Salon war Bülow nicht allein.

Ein kleiner, schiefgewachsener mit

Orden behängter alter Herr, ein

gelbes Grossband über der Hoftracht

sass mit ihm da. Beide erhoben

sich, u. ich wurde vorgestellt —

dem Reichskanzler Fürsten Hohenlohe.

Fully dressed I threw myself on the bed of the small room which I had taken for a short time.

At noon a reply came from the palace: Minister-of-State Bülow requested me to come to room No. 149 of the palace at about one o’clock.

I went. They were just making preparations for a dinner. Lackeys and officers’ orderlies in droves. Glanced into an Imperial office. It all could scarcely have been any bigger.

Bülow’s servant was awaiting me outside Room 149, at the end of the long palace corridor. I was immediately ushered into a small rococo apartment: ante-chamber, salon, bedroom, in bright colors.

Bülow was in the salon, but not alone. A short, crooked old gentleman, bedecked with decorations, a yellow grand-cordon across his court dress, sat with him. Both arose and I was introduced—to the Imperial Chancellor, Prince Hohenlohe.

בלי להסיר מעלי את הבגדים צנחתי על המיטה בחדר הקטן ששכרתי לי.

בשעה שתים־עשרה הגיעה התשובה מן הארמון: האדון שר־המדינה פון בּילוֹב מבקש שאבוא לארמון, חדר 149, סמוך לשעה אחת.

באתי. תכונה לקראת הארוחה. להקות־להקות של משרתים ושרתי קצינים. הצצה חטופה אל אחד המשרדים הקיסריים. גבוה מכל זה אי־אפשר עוד לעלות.

בפתחו של חדר מס׳ 149, בסוף הפרוזדור הארוך של הארמון, כבר חיכה משרתו של בּילוֹב. מיד הובלתי אל תוך דירת רוקוקו קטנה מצועצעת: מבוא, סלון, חדר שינה, צבעים בהירים.

בּילוֹב לא היה לבד בסלון. ישב עמו אדון זקן עטור אותות, קטן־קומה ובעל גב מעוקם, סרט ענקי צהוב מעל בגדי השרד. שניהם התרוממו, והוצגתי – לפני הרייכסקאנצלֶר הנסיך הוֹהֶנלוֹהֶה.