עמוד 42 – יומן 4

noch einige Gulden heraus.

Und er hält bei der vierten

Auflage!)

Die Schrift des Ernst habe

ich nun im Coupé gelesen,

den Bürstenabzug. Einfältige

Wichtigthuerei, Unwissenheit,

Bornirtheit auf jeder Seite.

Keine Antwort

3 August [1896] Wien

Wieder in der Redaction.

Kurzer kräftiger Zusammenstoss mit

Bacher. Er fragte, ob ich nicht ein

Feuilleton über Konstantinopel schreiben

werde.

„Nein“, sagte ich. „In Konstantinopel hatte

ich nur geschichtliche Erlebnisse, keine

feuilletonistischen.“

Er lachte dämlich.

„Sie glauben das nicht?“ sagt sagte ich.

„Nein, das glaube ich Ihnen nicht“,

gab er zurück.

Und ich darauf barsch: „Sie werden

I owe him a few guilders. And he is already on the fourth printing!)

I read Ernst’s pamphlet on the train, in the galley-proofs. Simple-minded pontification, ignorance, narrow-mindedness on every page.

No answer.

August 3, Vienna

At the office again.

A brief, vigorous clash with Bacher. He asked whether I wasn’t going to write a feuilleton about Constantinople.

“No,” I said. “At Constantinople I had only historical experiences, not feuilletonistic ones.”

He laughed foolishly.

“You don't believe me?” I said.

“No, I don’t believe that,” he countered.

I added, gruffly: “You’ll believe, all right!”

מגיעים לו עוד כמה גוּלדֶן. והוא כבר נמצא במהדורה הרביעית!)

את חיבורו של אֶרנסט קראתי ברכבת, את יריעות ההגהה. התרברבות ילדותית, בוּרוּת, צרות־מוח בכל עמוד.

אינני משיב.

3 באוגוסט [1896], וינה

שוב במערכת.

התנגשות חזקה וקצרה עם בּאכֶר. הוא שאל אם אין אני עומד לכתוב פלייטון על קושטא.

"לא", אמרתי, "בקושטא היו לי חוויות היסטוריות בלבד, לא פלייטוניסטיות".

הוא צחק צחוק טיפשי.

"אינך מאמין?" אמרתי.

"לא, אינני מאמין לך", החזיר לי.

על כך החזרתי לו בגסות: "אתה עוד תאמין!"