עמוד 56 – יומן 6

14 October [1898]

Im Orientzug nach Konstantinopel, vor Sofia.

Grosser Rummel in den letzten Stunden

vor der Abreise. Meine Wohnung Hauptquartier.

Nach vielem Hin u. Her wurde be=

stimmt, dass von Wien Schnirer u.

Ing[enieur] Seidener mitfahren.

Vorgestern war ich beim Botschafter

Mahmud Nedim Bey. Eine Stunde absolut

inhaltlosen Geredes. Auf meinen Wunsch,

er möge mir Einführungen nach Konstan=

tinopel geben antwortete er mir mit einer

arabischen Erzählung: zu einem reichen Mann

kam ein Gärtner, bat ihm um ein Darlehen.

Der Reiche sagte schroff Nein. Nach einem

halben Jahr kam der Arme u. brachte ihm

einen Korb mit Früchten, als Dank. Der

Reiche hielt es erstaunt für einen Irrthum.

„Nein“, sagte der Arme, „ich bin Dir Dank

schuldig, weil Du mich nicht vertröstet,

sondern mir rundweg Nein gesagt hast. (xx)

So habe ich keine Zeit verloren und

mich an einen Anderen gewendet, der

October 14

On the Orient Express, on the way to Constantinople. Nearing Sofia.

Great hubbub in the last hours before the departure. Headquarters: my home.

After a lot of back and forth it was decided that Schnirer and Seidener the engineer would go along from Vienna.

The day before yesterday I called on Ambassador Mahmud Nedim Bey. One hour of absolutely empty talk. To my request to give me introductions to Constantinople he replied with an Arabian tale: A gardener came to a wealthy man and begged him for a loan. The rich man refused gruffly. Half a year later the poor man came and brought him a basket of fruit by way of thanks. The rich man was astonished and thought it a mistake. “No,” said the pauper, “I owe you a debt of gratitude, because you did not put me off, but gave me a flat No. That way I lost no time and turned to someone else who helped me.”

14 באוקטובר [1898]

ברכבת האוריינט לקושטא, לפני סופיה.

המולה גדולה בשעות האחרונות שלפני היציאה. דירתי – המטה הראשי. אחרי שיקולים לכאן ולכאן הוחלט שמווינה יצטרפו שְנירֶר והמהנדס זיידֶנֶר.

שלשום הייתי אצל השגריר מַחמוּד נֶדים בֵּיי. שעה של דיבורים מחוסרי כל תוכן. על בקשתי שייתן בידי המלצות לקושטא השיב לי במשל ערבי: גנן אחד פנה אל עשיר וביקש ממנו הלוואה. העשיר השיב בגסות: לא. כעבור חצי שנה הביא לו העני סל פירות, לאות תודה. העשיר חשב שנפלה כאן טעות. "לא", אמר העני, "אני חייב לך תודה על שלא דחית אותי בקש ואמרת לי מיד ׳לא׳. כך לא ביטלתי זמן ופניתי לאחר, וזה עזר לי".

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18