עמוד 58 – יומן 18

mein Anliegen. Er aber — vielleicht

durch den verweigerten Handkuss

gereizt — antwortete streng u. be=

stimmt:

„Noi non possiamo favorire questo

movimento. Non potremo (xx)

impedire gli Ebrei di andare a

Gerusalemme — ma favorire non

possiamo mai. La terra di Geru=

salemme si non era sempre santa,

è santificata per la vita di Jesu

Cristo (er sagte nicht Gesu, sondern

venetianisch Jesu). Io come capo

della chiesa non posso dire altra

cosa. Gli Ebrei non hanno ricono

sciuto nostro Signore, per do non

possiamo riconoscere il popolo

ebreo.“

Der Conflict zwischen Rom, das

er, u. Jerusalem, das ich vertrat,

war somit wieder aufgerollt.

Zunächst versuchte ich es aller=

dings gütlich. Ich sagte mein Sprüchlein

von der Exterritorialisation, res

.sacrae extra commercium her. Es

He, however, possibly annoyed by my refusal to kiss his hand, answered sternly and resolutely:

“Noi non possiamo favorire questo movimento. Non potremo impedire gli Ebrei di andare a Gerusalemme—ma favorire non possiamo mai. La terra di Gerusalemme se non era sempre santa, è santificata per la vita di Jesu Christo (he did not pronounce it Gesu, but Yesu, in the Venetian fashion). Io come capo della chiesa non posso dirle altra cosa. Gli Ebrei non hanno riconosciuto nostro Signore, perciò non possiamo riconoscere il popolo ebreo [We cannot give approval to this movement. We cannot prevent the Jews from going to Jerusalem—but we could never sanction it. The soil of Jerusalem, if it was not always sacred, has been sanctified by the life of Jesus Christ. As the head of the Church I cannot tell you anything different. The Jews have not recognized our Lord, therefore we cannot recognize the Jewish people]."

Hence the conflict between Rome, represented by him, and Jerusalem, represented by me, was once again opened up.

At the outset, to be sure, I tried to be conciliatory. I recited my little piece about extraterritorialization, res sacrae extra commercium [holy places removed from business].

ואילו הוא – אולי בהשפעת אותה נשיקת־יד שסירבתי לתיתה – השיב בדבקוּת ובהחלטיות:

Noi non possiamo favorire questo movimento. Non potremo impedire agli Ebrei di andare a״

Gerusalemme - ma favorire non possiamo mai. La Terra di Gerusalemme, se non era sempre santa, è santificata per la vita di Jesu Cristo

(הוא לא אמר Gesù אלא במבטא הוונציאני Jesu)

lo come capo della chiesa non posso dirle altra cosa. Gli Ebrei non hanno riconosciuto nostro Signore, per ciò non possiamo riconoscere il popolo ebreo”

("אין אנו יכולים לתמוך בתנועה הזאת. לא נוכל למנוע מן היהודים ללכת לירושלים – אך לתמוך לא נוכל לעולם. אדמת ירושלים, אם לא היתה קדושה תמיד, קודשה על־ידי חייו של ישו המשיח. אני, בתורת ראש הכנסייה, לא אוכל לומר לך דבר אחר. היהודים לא הכירו באדוננו, לכן לא נוכל להכיר בעם היהודי").

הקונפליקט בין רומא, שהוא דיבר בשמה, ובין ירושלים, שבשמה דיברתי אני, שב ונתגלע. תחילה אכן ניסיתי לדבר במתינות. מיללתי את הפסוק שלי על האקסטריטוריאליזציה, res sacrae extra commercium (מקומות קדושים שאינם נתונים למשא ומתן).

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

P. 58

הצהרת נגישות

הזן מילת מפתח לחיפוש

בחר שפה:

סוג

בחר ספרים / יומנים: