עמוד 60 – יומן 6

kam er Nachmittags im Rauchzimmer

vorbei u. lächelte mich an. Hierauf

grüsste ich.

15 October [1898] im Coupé vor Konstantinopel

Gestern Abend nach dem Diner zwei Stunden

im Rauchzimmer mit Achmed Tewfik geplaudert.

Ich brachte ihn zum Reden, um incidemment

das Verhältniss des Sultans zum Kaiser zu erfragen.

Mahmud Nedim hatte mir nämlich eine skeptische

Antwort auf eine solche Frage gegeben. In der

Kretafrage habe die Türkei nicht gar viel ge=

habt von Deutschland u. Oesterreich. Sie zogen

sich wol vom „Concert“ zurück, aber wären

sie doch lieber darin geblieben u. hätten

die Türkei vertheidigt.

Achmed Tewfik hingegen war vom Kaiser

u. von Deutschland entzückt. Der Sultan u

das ganze türkische Volk seien von Dank=

barkeit gegen diesen grossen Freund er=

füllt. Die deutsche Culturträgerei nach

Kleinasien betrachten sie als eine

bedeutende Wohlthat, etc.

Diese Auskunft befriedigte mich

But then, in the afternoon, he passed me in the smoking-room and smiled at me. At this I greeted him.

October 15, on the train, nearing Constantinople.

Yesterday evening, after dinner, I chatted for two hours with Ahmed Tewfik in the smoking-room. I got him to talk, so I could inquire incidemment [incidentally] about the Sultan’s relationship to the Kaiser. For Mahmud Nedim had given me a skeptical answer to a similar question. He had said that in the Cretan question Turkey had not got very much out of Germany and Austria. They did withdraw from the concert of the Powers; but he wished they had stayed in it and defended Turkey.

Ahmed Tewfik, on the other hand, was delighted with the Kaiser and with Germany. The Sultan and the whole Turkish people, he said, were filled with gratitude for this great friend. They regarded the importation of German culture to Asia Minor as a major boon, etc.

והנה אחר־הצהריים עבר דרך חדר־המעשנים וחייך אלי. בירכתי אותו לשלום.

15 באוקטובר [1898]

בתא הרכבת לפני קושטא

אמש אחרי הדינֶר שוחחתי שעתיים עם אחמֶד טוּפיק בחדר־המעשנים. דובבתי אותו כדי להוציא מפיו, כמו באקראי, מה יחסו של הסולטאן לקיסר. מחמוּד נֶדים בעצם השיב לי תשובה ספקנית על שאלה דומה. בשאלת כרתים, אמר, לא הפיקה טורקיה הרבה לא מגרמניה ולא מאוסטריה. אמנם הם נסוגו מ״קונצרט המעצמות" אך מוטב היה לוּ נשארו בפנים והגנו על טורקיה.

לעומתו היה אחמֶד טוּפיק מוקסם מגרמניה ומן הקיסר. הסולטאן וכל העם הטורקי מלאי הכרת טובה כלפי הידיד הדגול הזה. בהבאת התרבות הגרמנית לאסיה הקטנה הם רואים מעשה חסד רב־ערך.