עמוד 67 – יומן 8

allerlei levantinischen Klatsch von Con=

stantinopel u. versprach mir, dass er mein

Sklave sein werde. Eine solche Bereitschaft,

Alles zu verkaufen, habe ich noch selten

gesehen.

Er gab übrigens auch Anregungen, die

nicht übel sind. Z. B. dass ich mir von

der englischen Regierung eine Einladung

geben lassen solle, die jüdischen Aus=

wanderer nach Transvaal zu führen.

Das würde auf den Sultan einen guten

Eindruck machen.

Ich schreibe auch schon heute in diesem

Sinn an Cowen. Francis Montefiore

möge diese Aufforderung von M[iste]r Barrington

verlangen.

Crespi telegraphirte auch gestern nach

Constantinopel, mais rien n’est venu.

Er erklärt es mir damit, dass der sonntägige Minister=

rath wol dafür gewesen sein könne aber

den Sultan nicht zu überreden vermocht

habe, dass er mich rufe. Der Sultan sei

nämlich stolz, wolle kein Geld verlangen

u. sage den Ministern, die über leere

He ran Nuri Bey down, told all sorts of Levantine gossip about Constantinople, and promised me that he would be my slave. I have seldom seen such readiness to sell everything.

Incidentally, he also made suggestions that aren’t bad. E.g., that I should have the English government give me an invitation to lead the Jewish emigrants to the Transvaal. That would make a good impression on the Sultan.

This very day I am writing in this vein to Cowen, saying that Francis Montefiore should ask Mr. Barrington for such an invitation.

Yesterday too Crespi telegraphed to Constantinople, mais rien n’est venu [but nothing came of it]. He explains this to me by saying that the cabinet council might have been in favor of it at their Sunday meeting, but might have been unable to persuade the Sultan to send for me. For the Sultan was proud, did not want to ask for any money, and told the ministers who complained about empty coffers:

הוא השמיץ את נוּרי בֵּיי, סיפר כל מיני רכילויות לוונטיניות מקושטא, והבטיח לי שיהיה לי לעבד. נכונות כזאת למכור הכול לא ראיתי אלא לעתים נדירות.

בעצם אף העלה הצעות לא רעות כלל ועיקר. למשל, שאבקש מממשלת אנגליה שתיתן בידי הזמנה להפנות את המהגרים היהודים לטראנסוואל. זה יכול לעשות רושם טוב על הסולטאן.

אני אף כותב כבר היום ברוח זו אל קאוּאֶן, כדי שפרנסיס מונטפיורי יבקש פנייה כזאת ממיסטר בֶּרינגטוֹן.

קרֶספִּי אף טִלגרף אתמול לקושטא, mais rien n'est venu (אבל שום דבר לא הגיע). התירוץ שלו הוא שישיבת מועצת השרים של יום א׳ אמנם היתה בעד, אך לא הצליחה לשדל את הסולטאן שיקרא לי. הסולטאן גא ומסרב לבקש כספים, ולְשרים הקובלים על קופות ריקות הוא אומר: