עמוד 68 – יומן 4

Dienstag den 1 September fragte mich

Bacher ob ich zu den Kaisertagen als

Berichterstatter nach Breslau gehen wolle.

Ich sagte natürlich Ja.

Am selben Abend war ich im Café

Louvre in der Wipplingerstrasse, wo

sich die Wiener Zionisten jeden Dienstag

versammeln und seit Monaten darüber

berathen wie man ein Vereinslocal

acquiriren könnte. Wenn es mir gelingen

sollte, Grösseres für die Zionisten zu

erreichen und ihnen mehr als ein

Vereinslocal für 800 fl. Jahreszins

zu verschaffen, werden mich gewiss

Viele angreifen. Einzelne dieses Schlages

erkenne ich schon jetzt: sie „fühlen

sich durch mich verdrängt“ etc.

Die werden daran zu erinnern sein,

wie ohnmächtig sie sich gezeigt haben,

— und wie sie nichts thaten als leer

herumreden.

Uebrigens boten sie mir diesmal

On Tuesday, September 1, Bacher asked me if I would like to go to Breslau and report on the Kaiser’s visit there. Naturally I said Yes.

That same evening I was in the Café Louvre on Wipplingerstrasse where the Viennese Zionists get together every Tuesday and for months have been debating the question of how to acquire some club rooms. If I should succeed in winning something greater for the Zionists and obtaining more for them than club rooms for an annual rent of 800 guilders, many are sure to attack me. I recognize a few of this ilk even now: they “feel crowded out” by me, etc.

They will have to be reminded of how impotent they have shown themselves to be and how they have done nothing but indulge in idle talk.

ביום ג׳, ב־1 בספטמבר, שאל אותי בּאכֶר אם אני רוצה לצאת לבּרֶסלאו כּכתב, לסקור את "ימי הקיסרים". מובן שאמרתי הן.

באותו ערב הייתי ב״קפה לוּבְר" בוויפּלינגֶרשטראסֶה. ציוני וינה מתכנסים שם מדי יום ג׳, וזה חודשים הם דנים כיצד לרכוש מקום להתכנסות. אם יעלה בידי לעשות גדולות יותר למען הציונים ולסייע להם ביותר מאשר השגת דיוּר תמורת שכירות שנתית של 800 גוּלדֶן, אז בוודאי יתקיפו אותי רבים. כבר עכשיו אני מזהה אחדים מן הסוג הזה: הם "מרגישים שאני דוחק את רגליהם" וכו'.

צריך יהיה להזכיר להם את אזלת־היד שלהם וכיצד מלבד להשחית מלים לא עשו ולא כלום.