עמוד 71 – יומן 14

auf offenbares Niewiedersehen von 500 £ .

Das Document Boutros besteht aus

hypothetischen Versprechungen u[nd] sehr

bestimmten Einschränkungen. Die Gewährung

eines Charters rundweg abgelehnt. Werth=

voll ein einziges Zugeständniss, das der

auch nur als Negation gedacht, dennoch

implicite etwas gewährt: Dass die nicht=

ottomanischen Ansiedler sich den Landes=

gesetzen unterwerfen. D[as] h[eisst] die Ansiedler

müssen nicht (xx) ottoman subjects sein,

(wenn sie nicht von der Land Company

hingebracht wurden)

Der Bericht G[reenberg]’s verhüllt ausgezeichnet

die für mein textkritisches Auge dennoch

durchschimmernde Thatsache, dass G[reenberg] in

Kairo durchaus nicht als Bevollmächtigter,

sondern als Chef u[nd] in eigenem

Rechte aufgetreten ist. Dadurch hat er

der Sache, glaube ich, nichts genützt,

u[nd] sich bei mir geschadet.

Ich schreibe ihm

Mein lieber Greenberg

Ihren Bericht habe ich heute mit bestem

The Boutros document consists of hypothetical promises and very definite restrictions. The granting of a Charter is flatly refused. The only valuable thing is one concession which grants something implicite [by implication], although it too was intended as a negation: the statement that the non-Ottoman settlers must subject themselves to the laws of the land. i.e., the settlers need not be Ottoman subjects (if they were not brought there by the Land Company).

Greenberg’s report effectively veils a fact which nevertheless peeps through for my textual-critical eyes, namely, that in Cairo G. didn’t behave like an authorized agent at all, but like the boss and on his own authority. By doing so he didn’t do the cause any good, I feel, and harmed himself in my eyes.

I am writing him:

My dear Greenberg:

Many thanks for your report which I received today.

ב״מסמך" של בּוּטרוֹס הבטחות היפּוֹתטיות והגבלות ברורות מאוד. הענקת צ׳רטר נשללה במפורש. ויתור אחד ויחיד יש לו ערך, והגם שהוא מנוסח בדרך השלילה, הוא מעניק דבר מה:

המתיישבים הלא־עות׳מאנים יהיו כפופים לחוק המדינה. כלומר, המתיישבים אינם צריכים להיות נתינים עות׳מאנים (אם לא הובאו על־ידי ה־Land Company). הדוח של גרינבֶּרג מסווה באורח יוצא מן הכלל את העובדה, הניבטת בכל זאת אל מול עינַי המיומנות בביקורת של טקסט, שגרינבֶּרג הופיע בקהיר לא בתור מיופה־כוח דווקא, אלא בתור מנהיג, ובזכות עצמו. בכך, דומני, לא הועיל במאומה לעניין, ואילו אצלי הוא הזיק לעצמו.

אני כותב לו[:]