עמוד 80 – יומן 10

Streng vertraulich

An Reitl[in]g[e]r

Verehrter Freund,

Dank für Ihren lieben Brief vom 28 II. Ich

theile aber Ihre Ansichten nicht völlig.

1^o. kann von keiner „Compensation“ die Rede

sein, weil wir ja noch keine Forderung

haben u. er weder die Bewegung noch

mich „abzufinden“ braucht.

2^o bin ich der Ansicht, dass wir auf Cohns

Anträge eingehen müssen, obwol ich sie zu=

nächst officiell abgelehnt habe. Wir müssen

darauf eingehen, weil mir das vertraulich

bedeutet wurde u. weil es ein immenser

Fehler wäre, das Vertrauen, das er (xx) in

mich setzt, zurückzustossen.

Wol ist es heute nur ein persönlicher

Erfolg, den ich u. nicht die Bewegung er=

rungen habe, aber ich darf diesen Erfolg

nicht zurückweisen, denn ich nehme ihn

für die Zukunft der Sache an.

Die Schwierigkeit ist nur, wie ich diese

Uebertragung vollziehe. Meiner selbst bin

ich sicher. Nicht so sehr der Anderen d. h.

Ihres (xx) politischen u. finanziellen

Verständnisses. (Dies bleibt ja Alles streng

To Reitlinger:

Strictly confidential.

Dear Friend:

Thanks for your good letter of February 28. However, I don’t fully share your views.

1) There can’t be any question of compensation, because we have no claim as yet and he need not “pay off” either the movement or myself.

2) I am of the opinion that we have to consider Cohn’s proposals, although I officially rejected them at first. We must go into them, because this much was confidentially indicated to me and because it would be an enormous mistake to reject the confidence that he places in me.

It is true, today it is a only a personal success which I and not the movement have achieved, but I must not reject this success, for I am accepting it for the future of the cause.

The only difficulty is how to effect this transfer. I am sure of my own self. Not so much of the others, i.e., of their political and financial acumen. (Of course, this, like everything else, will remain strictly between ourselves!)

אל [בֶּנו] רייטלינגֶר

סודי ביותר

[5 במארס 1902]

ידיד מכובד,

תודה על מכתבך החביב מ־28 בפברואר, אלא שאינני מסכים לדעותיך בכול.

אין מקום לדבר על "פיצוי", שהרי עדיין אין בידינו דרישה ואין הוא [הסולטאן] צריך "לפצות" לא את התנועה ולא אותי.

2. לדעתי אנו מוכרחים להיענות להצעותיו של כהן [הסולטאן], אם כי רשמית דחיתי אותן לפי שעה. אנו מוכרחים להיענות להן, משום שכך רמזו לי במודע ומשום שתהיה זו טעות עצומה להכזיב את האמון שהוא רוחש לי.

אמנם היום אין זה אלא הישג אישי, שאני השגתי ולא התנועה, אבל אסור לי לדחות את ההישג הזה, שהרי אני מאמץ אותו למען העתיד של העניין.

ואולם הקושי טמון באופן שבו אעשה את ההעברה הזאת. בי עצמי אני בוטח. אך אינני בוטח באותה מידה באחרים, כלומר בתבונתם הפוליטית והפיננסית (כל זה הרי בינינו בלבד!).

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18

P. 80

הצהרת נגישות

הזן מילת מפתח לחיפוש

בחר שפה:

סוג

בחר ספרים / יומנים: