עמוד 82 – יומן 6

Der (xx) gestrige Tag nahm den folgenden Verlauf:

Nachdem ich mir meine Redingote etc. vorbereitet

hatte, um auf den Ruf im Nu fertig zu sein, ging ich

zum Déjeuner, ass und trank wenig, um leicht und

flink zu sein, wenn der Moment, den ich erwartete,

käme. Wolffsohn erschien um halb eins von Yildiz Kiosk

zurück. Er hatte seine Sache brillant gemacht. Ohne

die Sprachen zu kennen, ohne Türkisch, ohne Fran=

zösisch war er mit Danusso u. dem Dragoman auf

dem Bock durch die Wachen von Yildiz Kiosk

durchgedrungen, bis zum Hofmarschall Eulenburg. Diesem

hatte er seine Karte hineingeschickt, darauf geschrieben:

In Begleitung des H[er]rn Dr. Herzl. Eulenburg kam sofort

heraus, rief ihn zu sich hinein, schloss sich vorsichtig

umblickend die äussere u. innere Thür u. nahm meinen

Doppelbrief entgegen. „Es ist gut, dass Sie schon da

sind. Ich werde das Schreiben sofort S[eine]r Majestät

übergeben... Seit wann ist Dr. Herzl hier?“

Wolffsohn antwortete: „Seit einigen Tagen.“

Eulenburg sah, dass er noch einen Brief in der

Hand hielt: „Haben Sie noch etwas? Ich kann es

ja auch übergeben.“

Wolffsohn: „Einen Brief für Excellenz v. Bülow.“

This is how the day went yesterday.

Having laid out my frock-coat, etc., so as to be ready in a jiffy when the call came, I went to lunch, but ate and drank little, so as to be alert and brisk when the expected moment arrived. Wolffsohn came back from Yildiz Kiosk at half-past twelve. He had done brilliantly. Without knowing the languages, without either Turkish or French, he as well as Danusso and the dragoman of their carriage had got through the guards of Yildiz Kiosk and reached the quarters of Court-Marschal Eulenburg.

He had sent the latter his card, on which he had written: “Of Dr. Herzl’s party.” Eulenburg came out at once, called him inside, closed the outer and the inner doors after looking around carefully, and took my two letters.

“It’s a good thing that you are here already. I shall immediately give the letter to His Majesty. . . . How long has Dr. Herzl been here?”

Wolffsohn replied: “For a few days.”

Eulenburg noticed that he was holding another letter in his hand. “Have you anything else? I might transmit that also.” Wolffsohn: “It is a letter to His Excellency von Bülow.”

יום־אתמול חלף כך:

אחרי שהכנתי לי את מעיל הרֶדינגוֹט וכו׳ כדי שאהיה מוכן מיד כשאֶקָרא לבוא, הלכתי לארוחת צהריים, אכלתי ושתיתי מעט כדי להיות קל־תנועה וזריז בבוא הרגע שציפיתי לו. וולפסון חזר בשתים־עשרה וחצי מיילדיז־קיוסק. הוא פעל באורח מזהיר. בלי לדעת את השפות, בלי טורקית, בלי צרפתית, חדר דרך המשמרות עם דאנוּסוֹ והמתורגמן שישב על דוכן העגלון, עד ראש־החצר אוֹילֶנבּוּרג.

הוא ביקש למסור לו את כרטיס הביקור שלו, שעליו רשם: מְלַווה של הד״ר הרצל. אוֹילֶנבּוּרג יצא מיד, קרא לו שייכנס אליו, סגר את הדלת החיצונית והפנימית, כשהוא מביט בזהירות סביבו, ונטל את המכתב הכפול.

"טוב שבאת. מיד אמסור את המכתב להוד רוממותו... מאימתי נמצא כאן הד״ר הרצל?"

וולפסון השיב: "זה כמה ימים".

אוֹילֶנבּוּרג הבחין שבידו עוד מכתב: "היש לך עוד משהו? הלוא גם אותו אוכל למסור". וולפסון: "מכתב להוד מעלתו פון בּילֹוב".

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18