עמוד 87 – יומן 8

ich ihm heute:

Mein guter Vámbéry bácsi,

die letzten Tage vor Weihnachten habe ich rasend viel

zu thun, darum konnte ich Ihren lieben Brief vom

20 d[iese]s nur flüchtig quittiren. Nun bin ich fertig. (xx)

( Nebenbei: lesen Sie meine altrömische Geschichte

in der Weihnachtsbeilage der N[euen] Fr[eien] Pr[esse], da Sie schon so

viel onkelhafte Nachsicht für mich haben — sonst

wäre es eine Unbescheidenheit von mir.)

Nun lese ich Ihren guten u. gescheiten Brief

vom 20 wieder durch. Sie haben Wort für Wort

Recht. Zur Vermittlung dieser Anleihe hatte u.

habe ich nicht die geringste Lust, das brauche ich

Ihnen wol nicht zu sagen. (xx) Warum sollte ich

mich auch dafür bemühen? Ich … nehme die

Pflichten eines Chefs der zionistischen Be=

wegung so Mir trägt es persönlich nichts ein

u. die Sache, der ich deren Schames ich bin, kann

dadurch nur eine Retardirung allerdings eine

kleinere erleiden. Aber C[respi] u. dessen Hintermänner

— er wurde mir von seriösen Leuten aus Cohns

(xx) Personal empfohlen — machten mir begreiflich,

dass es eine Entrée en matière sei. Ich müsse

einen ersten Beweis liefern, dass ich wirklich

My good Vámbéry bácsi:

I am swamped with work on the last few days before Christmas, and that is why I was only able to make a cursory acknowledgment of your good letter of the 20th of the month. Now I have finished. (By the way: read my story about old Rome in the Christmas supplement of the N. Fr. Pr., seeing that you have so much avuncular indulgence for me—otherwise this would be immodesty on my part).

I am now rereading your good, intelligent letter of the 20th. You are right, every last word. I did not and do not have the slightest desire to arrange this loan; I hardly need tell you this. Why should I trouble myself over it, anyway?

There is nothing in it for me personally, and the cause whose shammes [factotum] I am can only suffer a delay because of it. But C. and his agents—he was recommended to me by responsible people from Cohn’s staff—gave me to understand that it was an entrée en matière [beginning of things].

They said that I must furnish a first proof that I was able to put hard cash on the table and had not only phrases in my mouth,

ואמבֶּרי בּאצ׳י הטוב שלי,

בימים האחרונים לפני חג המולד ידי מלאות עבודה, על־כן לא יכולתי אלא לאשר בקצרה את מכתבך הטוב מ־20 בחודש. עכשיו גמרתי הכול. (אגב: קרא במוסף חג־המולד של N.Fr.Pr. את סיפורי, המתרחש ברומא העתיקה, הרי ממילא אתה נוהג בי אורך־רוח כדוֹד – שאם לא כן היתה זו חוצפה מצדי.)

והנה אני חוזר וקורא את מכתבך הטוב והחכם מ־20 בחודש. אתה צודק בכול. אין לי ולא היה לי כל חשק לתווך בהלוואה הזאת; את זאת הרי אינני צריך לומר לך. ומדוע עלי לטרוח בזה?

לי עצמי אין זה מכניס דבר, ואילו העניין שאני השַמָּש [במקור: Schames] שלו רק עלול להתעכב בגלל זה. אלא שקרֶספִּי ואלה שבשמם הוא מדבר – המליצו עליו אנשים רציניים מקרב פקידיו של כהן [הסולטאן] – הבהירו לי שזה עשוי להיות entrée en matière (פתח לדברים).

ועוד הבהירו לי, שעלי לספק הוכחה שיש בכוחי להניח על השולחן מצלצלים הלכה למעשה, ולא דיבורים בלבד יהיו בפי,