עמוד 90 – יומן 6

Ich sagte: „Ew. Kaiserliche Majestät, ich bin sehr

glücklich über diese Auszeichnung.“

Hierauf ging er wieder um den Tisch herum,

schob mir einen Fauteuil zurecht, machte

eine einladende Handbewegung, und setzte sich

mit dem Rücken zum Schreibtisch, u. schlug die

Beine mit den Husarenstiefeln über, wie Jemand,

der sich’s zu einer längeren Unterredung bequem

macht. Hinter mir war Bülow eingetreten

u. sass nun gleichzeitig mit mir nieder. Er hielt

wie ich die ganze Zeit den Cylinder u. die zwischen

den Beinen. Ich vergass, den rechten Handschuh

etiquettemässig abzunehmen.

In der Wartezeit war ich ein bischen unruhig,

ob meine Redingote am Platze sei, ob (xx) nicht der

Frack richtig wäre. Bülows Redingote beruhigte mich.

Der Kaiser hatte mich vom beim Eintritt mit

seinen grossen meerblauen Augen mächtig angeblickt.

Er hat wirklich kaiserliche Augen. Solche Augen habe ich

nie gesehen. Es liegt eine merkwürdige, kühne, suchende

Seele darin. Der Eindruck, den er macht, namentlich

der erste, ist ihm aber offenbar nicht gleichgiltig.

Er ist genau so hoch wie ich, u. mein erster Eindruck

war, dass er sich genirt, einen kürzeren Arm

I said: “Your Imperial Majesty, I am very happy about this distinction.”

He then went back around the table, moved an armchair in place for me, made a gesture of invitation with his hand, and seated himself with his back to the writing table, crossing his legs with the Hussar boots, like someone who is making himself comfortable for a lengthy conversation. Bülow had entered behind me, and we sat down together. Like myself, he held his top-hat between his knees throughout the audience. I forgot to take off my right glove, as etiquette would have required.

While waiting I had been a bit uneasy as to whether my morning-coat was appropriate or whether tails would not have been correct. Billow's morning-coat reassured me.

When I had come in, the Kaiser had looked at me grandly with his great sea-blue eyes. He has truly Imperial eyes. I have never seen such eyes. A remarkable, bold, inquisitive soul shows in them. However, he obviously is not indifferent to the impression he makes on others, particularly the first impression. He is exactly as tall as I am, and my first impression was that he is embarrassed about his withered arm.

אני אמרתי: "הוד רוממותו, הזכות הזאת מסבה לי אושר רב".

הוא שב והקיף את השולחן, הסיט לי כורסה, עשה תנועת יד קלה, התיישב כשגבו אל המכתבה והצליב את רגליו הנעולות מגפי הוּסארים, כמי שמתקין את עצמו לשיחה ממושכת. מאחורי נכנס בּילוֹב והתיישב גם הוא. כמוני אחז גם הוא בצילינדר שלו בין רגליו. שכחתי להסיר את הכפפה הימנית, כמתחייב מגינוני הטקס.

בשעת ההמתנה הטרידה אותי במקצת המחשבה אם מעיל הרֶדינגוֹט שלי הולם את הנסיבות, אם לא היה צריך ללבוש פראק. מעיל הרֶדינגוֹט של בּילוֹב הרגיע את דעתי.

עם כניסתי הסתכל עלי הקיסר בעוצמה בעיניו הגדולות שצבען תכלת־ים. אכן, עיניים של קיסר. מימַי לא ראיתי עיניים כאלה. שוכנת בהן נשמה מופלאה, נועזת, בוחנת. ואולם אין הוא שווה־נפש לרושם שהוא עושה. בייחוד הרושם הראשון. קומתו כקומתי והתרשמותי הראשונה היתה שמפריע לו שזרועו האחת קצרה,