עמוד 93 – יומן 4

den Prinzen Günther geschrieben habe.

Ich war in den letzten Tagen zu

matt und zerstreut.

Gestern waren Schnierer und Kokesch

bei mir. Sie klagten, der kleine

Dr. Kohn „wolle sich losreissen.“

Er agitire auf eigene Faust in Mähren

etc. und es solle „innerpolitisch”

gewirkt werden. Beide erklärten

Kohn für einen Streber, dem es

nur um die Ergatterung einer

persönlichen Situation zu thun

sei. Schnierer sprach davon, sich

zurückzuziehen. Kokesch wollte Kohn

durch Zugeständnisse wiederkriegen.

Ich sagte diesen Beiden die zu den Bravsten

der hiesigen Zionisten gehören:

„Weder das Eine noch das

Andere, sondern arbeiten!

Beginnen Sie endlich das oft

besprochene Organisations werk,

so entziehen Sie diesen Separatisten

den Boden.“

I have been too feeble and distracted in the last few days.

Yesterday Schnirer and Kokesch came to see me. They complained that little Dr. Kohn “wanted to break loose.” They said he was agitating on his own in Moravia etc. and there ought to be “inner-political” action. Both called Kohn a careerist who was interested only in getting hold of a position for himself. Schnirer spoke of withdrawing. Kokesch wanted to bring Kohn back into the fold through concessions. I told these two, who are among the finest of the local Zionists:

“Neither one nor the other, but work!

“If you finally start the much-talked-of work of organization you will cut the ground from under these separatists.”

בימים האחרונים הייתי לאה מדי ודעתי היתה פזורה מדי.

אתמול היו אצלי שְנירֶר וקוֹקֶש. הם מתלוננים שד״ר קוֹהן (Kohn) הקטן "רוצה להינתק". הוא פועל על דעת עצמו במוראוויה במוֹראוויה וכו׳ וצריך לפעול "פעילות מדינית פנימית" [באוסטריה]. שניהם אמרו שקוֹהן הוא שאפתן וכל מה שחשוב לו הוא ליצור לעצמו, בכל דרך, מעמד אישי. שְנירֶר דיבר על רצונו שלו לפרוש. קוֹקֶש אמר שיש לרכוש את קוֹהן בחזרה על־ידי ויתורים. אמרתי לשניים, הנמנים עם הטובים שבציונים כאן:

״לא זה ולא זה, כי אם לעבוד!"

הַתחילו סוף סוף במפעל הארגון שהרבינו כל־כך לדון בו, כך תשמטו את הקרקע מתחת לרגליו של הפורש הזה".