עמוד 93 – יומן 6

führen. Ich war dabei ein bischen unauf=

merksam, da ich an die eine Constatirung meiner

Wirkung machen musste, dass meine dreijährige

Arbeit aus dem unbekannten Worte „Zionismus“

einen terme reçu gemacht hatte, den der

deutsche Kaiser vor mir fliessend gebrauchte.

„Es gibt“, sagte er, „unter Ihren Lands=

leuten Elemente, die in Palästina unterzu=

bringen recht gut wäre. Ich denke zum Beispiel

an Hessen, wo es unter der Landbevölkerung

Wucherer gibt. Wenn diese mit ihrer Habe

in die Colonien ging- gen, um sich anzusiedeln,

könnten sie nützlicher sein.“ (So ungefähr war

der Sinn seiner Worte.)

Dass er die Juden mit den paar Wucherern

identificirte, ärgerte mich, u. plötzlich fand

ich vor Verdruss meine Kaltblütigkeit wieder

u. hielt eine kurze Rede gegen den Anti=

semitismus, der uns Andere mitten ins Herz

getroffen habe. Wir seien schwer gekränkt worden.

Bülow merkte, dass ich ausfiel, u. fing

meine Hiebe heraus. Er sagte, dass die

Juden neuestens undankbar gegen das Haus

Hohenzollern seien, dem sie doch viel zu

While he said this I was a little inattentive, since I had to make a mental note of the effectiveness of my three years’ work in making the obscure word “Zionism” a terme reçu [household word], one that the German Kaiser used readily in talking to me.

“There are elements,” he said, “among your people whom it would be quite a good thing to settle in Palestine. I am thinking of Hesse, for example, where there are usurers at work among the rural population. If these people took their possessions and went to settle in the colonies, they could be more useful.” (This was roughly the sense of his remarks.)

That he should identify the Jews with a few usurers annoyed me; and suddenly my irritation restored my composure, and I made a brief speech attacking anti-Semitism which, I said, had stabbed the rest of us right to the heart. We had been deeply hurt.

Bülow noticed that I was making an attack, and parried my thrusts. He said that the Jews had recently shown themselves ungrateful to the House of Hohenzollern, to which, after all, they owed a great deal.

כשאמר את הדברים הללו היתה דעתי מוסחת קצת, כי חשבתי על הצלחתי, על כך שעבודתי במשך שלוש שנים הפכה את המלה הלא־מוכרת ״ציונות״ ל־terme reçu (מונח מקובל), שהקיסר הגרמני השתמש בו בנוכחותי בשטף דיבורו.

"יש", אמר, "יסודות בקרב בני־עמך, שטוב היה להעביר אותם לארץ־ישראל. אני חושב לדוגמה על הֶסֶן, שיש שם נושכי־נשך בקרב אוכלוסיית האיכרים. אילו הלכו אלה עם רכושם להתיישב במושבות, היו מביאים תועלת גדולה יותר" (זו בערך היתה רוח הדברים).

הרגיז אותי שהוא מזהה את היהודים עם כמה נושכי־נשך, ומרוב עוגמת־נפש שב אלי לפתע קור־רוחי, ונשאתי נאום קצר נגד האנטישמיות, שפגעה בנו, האחרים, היישר בלבנו. העליבו אותנו מאוד.

בּילוֹב שם לב שאני תוקף ונאחז בהטחות שלי. הוא אמר שהיהודים כפויי־טובה באחרונה כלפי בית־הוֹהֶנצוֹלֶרן, והרי הם חבים לו הרבה.