עמוד 94 – יומן 6

verdanken hätten. Der Grossvater, der Vater

des Kaisers u. S[ein]e Majestät selbst hätten sich den

Juden immer gnädig gezeigt, u. jetzt sähe man

die Juden bei allen (xx) Oppositionsparteien,

(xx) sogar bei den antimonarchischen.

„Singer!“ murmelte der Kaiser, der

Bülow mit zustimmender Miene zugehört hatte.

Bülow deutete an, der Kaiser sei gekränkt.

Ich führte aus, dass wir den Umsturzpar=

teien die Juden wegnähmen.

Der Kaiser bemerkte, dass er glaube, die

Juden würden auf die Colonisirung Palästinas

eintreten, wenn sie wüssten, dass er sie

unter seinem Schutz behalte, dass sie also

eigentlich Deutschland nicht verlassen.

Bülow ergänzte: „Und sie würden hoffent=

lich dafür dankbar sein!“ Aber er machte

mich darauf aufmerksam, dass die reichen

Juden nicht für meinen Gedanken seien.

„Auch die grossen Zeitungen sind nicht dafür,

namentlich Ihre eigene Zeitung nicht.

Sie sollten doch trachten, eine oder die

andere grosse Zeitung für die Sache zu

gewinnen.“

Ich sagte: „Excellenz, das ist eine blosse

The Kaiser’s grandfather and father, and His Majesty himself had always shown themselves gracious toward the Jews, and now the Jews were to be seen among all the opposition parties, even the anti-monarchical ones.

“Singer!” murmured the Kaiser, who had been listening to Bülow with an expression of approval. Bülow hinted that the Kaiser felt offended.

I explained that we were taking the Jews away from the revolutionary parties.

The Kaiser remarked that he thought the Jews would support the colonization of Palestine if they knew that he was keeping them under his protection, and that therefore they would not really be leaving Germany.

Bülow added: “And let us hope that they would be grateful for it!” But he called my attention to the fact that the rich Jews were not in favor of my ideas. “The big newspapers are not for it either, particularly your own. You should certainly try to win over one or another of the great papers.”

I said: “Your Excellency, this is a mere matter of money.

סבו של הקיסר, אביו, הוד רוממותו בעצמו – כולם נטו רוב חסד ליהודים, והנה עתה מוצאים את היהודים בכל מפלגות האופוזיציה, אפילו בקרב האנטי־מונרכיסטים.

"זינגֶר", מלמל הקיסר שהאזין בּילוֹב בארשת של הסכמה.

בּילוֹב רמז שהקיסר פגוע.

אני הסברתי שאנו מוציאים את היהודים מן המפלגות המהפכניות.

הקיסר העיר שהוא סבור שיהודים יעשו למען יישובה של ארץ־ישראל אם יֵדעו שהוא פורס עליהם את חסותו, שהרי בעצם אין הם נוטשים את גרמניה. בּילוֹב השלים: "ויש לקוות שהם יהיו אסירי־תודה על כך". ואולם הוא הסב את תשומת־לבי שהיהודים העשירים אינם חסידי הרעיון שלי. "גם העיתונים הגדולים אינם בעד זה, ובייחוד לא עיתונך שלך. עליך להשתדל לרכוש למען העניין עיתון גדול זה או אחר".

אמרתי: "הוד מעלתך, זה רק עניין של כסף.