עמוד 6 – יומן 3

mit den scherzenden Worten an: „Hech=

ler, ich höre, Sie wollen Minister

des jüdischen Staates werden.“

Hechler antwortete etiquettewidrig

in englischer Sprache, worauf der

Kaiser auch englisch weitersprach:

„Steckt da nicht Rothschild dahinter?“

Hechler verneinte natürlich. Und

damit scheint die „Unterredung“

ein Ende gehabt zu haben.

Insofern ist es also ein recht

mageres Resultat.

Dagegen war Hechler beim Gross=

herzog glücklicher. Bei diesem wurde

er mehrmals vorgelassen. Der

Grossherzog sprach vom todten Prinzen Ludwig,

dessen Erzieher Hechler gewesen, und

weinte sehr. Hechler tröstete ihn

und las ihm einen Psalm vor,

in welchem Zion vorkommt.

Dann Hess der Grossherzog mit

sich weiter reden. Sein Hauptbedenken

war, dass es ihm falsch ausgelegt

werden könne, wenn er auf meinen

with the jocular words: “Hechler, I hear you want to become a minister of the Jewish State.”

Contrary to etiquette, Hechler replied in English, whereupon the Kaiser continued in English: “Isn't Rothschild behind this?”

Naturally, Hechler answered in the negative. And with that the “conversation” seems to have been at an end.

So far, then, the results have been rather meager.

On the other hand, Hechler had better luck with the Grand Duke. There he was received a number of times. The Grand Duke spoke of the late Prince Ludwig, whose tutor Hechler had been, and wept freely. Hechler comforted him and read him a psalm in which Zion is mentioned.

Then the Grand Duke was open to further conversation. His main misgiving was that his action might be misinterpreted if he went along with my plan.

"הֶכלֶר, אני שומע שאתה רוצה להיעשות מיניסטר של המדינה היהודית".

הֶכלֶר השיב לו באנגלית, בניגוד לכללי הטקס, והקיסר מצדו המשיך אף הוא את השיחה באנגלית: "האין זה רוטשילד שעומד מאחורי העניין?"

הֶכלֶר כמובן השיב בשלילה. ובכך כנראה נסתיימה "השיחה".

עד כאן אפוא זו תוצאה דלה למדי.

ואולם יותר מכך שיחק לו להֶכלֶר מזלו עם הגרוֹסהֶרצוֹג. אִפשרו לו פעמים אחדות להיכנס אליו. הגרוֹסהֶרצוֹג דיבר על הנסיך המת לודוויג, שהֶכלֶר שימש לו מחנך, ובכה מאוד. הֶכלֶר ניחם אותו וקרא באוזניו פרק תהילים שבו נזכרת ציוֹן.

בעקבות זה היה אפשר להמשיך ולשוחח עם הגרוֹסהֶרצוֹג. בעיקר היה מוטרד מכך שאם יתמוך בתוכניתי, עלולים לפרש את כוונתו שלא כהלכה.