עמוד 281 – יומן 5

eine Rede halten u. ich hatte in der

Aufregung der letzten Wochen keine

Zeit mich vorzubereiten.

Ich bin heute recht unwohl. Herzklopfen

Beklemmungen. Und so reite ich

weiter über den Bodensee

4 October [1898]. Morgens

Das gestrige Massmeeting im Eastend war von

zehntausend Personen besucht. Meine Rede

(deutsch) hatte grossen Beifall, war aber nur

de chic rednerisch u. war nicht gut. Heute

weiss ich Einiges, was ich hätte sagen sollen.

Mots, die Flügel gehabt hätten u.s.w. Das

Gewöhnliche.

Zum Schluss

Unter meinen „supportern“ war sehr malerisch

der Katholische Father Ignatius. In seinem schwarzen

faltigen Ordenskleide, mit den mittelalterlichen

Kanzelaufruhrgesten, dem schönen reinen

Profil, der schwungvollen Rede war er ein

Genuss anzuhören u. anzusehen. Ich bewunderte

ihn als Schaustück, während er mich pries,

als ob er von einem Anderen geredet

hätte. Die Enthusiasmen, die ich errege, lassen

mich ganz kalt.

Zum Schluss meldete sich ein gewisser Herman

Landau, ein hässlicher Mauschel, ein Freund

Montagus, den ich angegriffen hatte, um

diesen zu rächen. Er brachte einen Misston

in die Versammlung u. schrie, nachdem ihm

and in the excitement of the last few weeks I have had no time to prepare myself.

I am not at all well today. Palpitations, shortness of breath. And so I go on riding across Lake Constance.

October 4, morning

Yesterday’s mass meeting in the East End was attended by ten thousand people. My speech (in German) got much applause, but was oratorical only de chic [for style], and not good. Today I know some things I should have said. Mots [words] that would have had wings, etc. The usual thing.

Very picturesque among my supporters was the Catholic Father Ignatius. In his black pleated monastic habit, with his medieval evangelist’s pulpit gestures, his beautiful, clear profile, his spirited speech, he was a joy to listen to and to look at. I admired him like a show-piece, while he praised me as if he were talking about someone else. The enthusiasm that I inspire leaves me quite cold.

Finally, a certain Herman Landau, an ugly Mauschel, came forward to avenge his friend Montagu, whom I had attacked. He brought a jarring note into the meeting,

ובגלל ההתרגשויות של השבועות האחרונים לא הספקתי להתכונן.

אני מרגיש רע היום. דפיקות־לב, קוצר־נשימה. וכך אני ממשיך ורוכב על־פני אגם קונסטאנץ .

4 באוקטובר [1898] בבוקר

באסֵפת ההמונים אתמול באיסט־אֶנד היו עשרת אלפים איש. נאומי (בגרמנית) זכה לתשואות גדולות, אבל הוא היה רֶטורי רק de chic (כלאחר־יד) ולא היה טוב. היום אני יודע מה הייתי צריך לומר. אמרות שעשויות היו להצמיח כנף, וכו'. הדברים הרגילים.

בקרב ה־supporters (התומכים) שלי היה האב הקתולי איגנאטיוס. דמות ציורית מאוד. גלימת הקפלים השחורה של המסדר שלו, העוויות כשל מטיף של כנסייה, חוצב־להבות בנוסח ימי־הביניים, פניו יפות ונקיות, תענוג היה להביט בו ולהאזין לו. בעת שגמר עלי את ההלל התבוננתי בו בהתפעלות כאילו היה שכיית־חמדה וכאילו דיבר על מישהו אחר. גלי ההתפעלות שאני מעורר מותירים אותי שווה־נפש.

לקראת הסוף ביקש את רשות הדיבור אחד הֶרמן לנדאו, מאוּשֶל [כינוי לטיפוס יהודי שלילי] מכוער. הוא ידיד של מוֹנטאגיוּ שתקפתי אותו בנאומי, והוא בא להיפרע ממני על שהתקפתי אותו.

הוא הכניס לאסֵפה נעימה צורמת,