עמוד 51 – יומן 5

es, dass man im Frack u. weisser

Halsbinde zur Eröffnungssitzung

kommen müsse. Das bewährte sich

ausgezeichnet. Die Feiertagskleider machen

die meisten Menschen steif. Aus

dieser Steifheit entstand sofort ein

gemessener Ton — den sie in hellen

Sommer= u. Reisekleidern vielleicht

nicht gehabt hätten — u. ich ermangelte

nicht, diesen Ton noch ins Feierliche

zu steigern.

Nordau war am ersten Tag in

der Redingote erschienen u. wollte

durchaus nicht heimgehen u. den

Frack nehmen. Ich zog ihn bei

Seite, bat ihn, es mir zu Liebe

zu thun. Ich sagte ihm: heute

ist das Präsidium des Zionisten=

Congresses noch gar nichts, wir

müssen Alles erst etabliren. Die

Leute sollen sich daran gewöhnen,

in diesem Congress das Höchste und

Feierlichste zu sehen. Er Hess sich

umstimmen, wofür ich ihn dankbar

was that people should be made to attend the opening session in tails and white tie. This worked out splendidly. Formal dress makes most people stiff. This stiffness immediately gave rise to a sedate tone— one they might not have had in light-colored summer suits or travel clothes—and I did not fail to heighten this tone to the point of solemnity.

Nordau had turned up on the first day in a frock coat and flatly refused to go home and change to a full-dress suit. I drew him aside and begged him to do it as a favor to me. I told him: today the presidium of the Zionist Congress is nothing at all, we still have to establish everything. People should get used to seeing the Congress as a most exalted and solemn thing. He allowed himself to be persuaded, and in return I hugged him gratefully.

בנוגע לביצוע שיש לבוא למושב־הפתיחה לבושים בּפְרָאק ועניבת פרפר לבנה. דבר זה הוכיח את עצמו להפליא. בגדי החג משווים לרוב הבריות סבר נוקשה, ומתוך הנוקשות הזאת מיד נוצר טון מדוד שאולי לא היו משיגים אותו בתלבושת מסע קיצית בהירה, ואני לא נמנעתי מלהעצים את הטון הזה ולהעלותו לסולם חגיגי.

נורדאו הופיע ביום הראשון כשהוא לבוש מקטורן חגיגי ובשום פנים לא רצה לשוב על עקבותיו וללבוש את הפראק. משכתי אותו הצִדה וביקשתי שיעשה זאת למעני. אמרתי לו: הנשיאות של קונגרס הציונים היום עדיין היא לא־כלום, בשלב זה אנו עדיין מצווים לקבוע הכול. הבריות צריכים להתרגל לראות בקונגרס הזה את הדבר הנשגב והחגיגי ביותר. הוא התרצה, ועל כך חיבקתי אותו בתודה.

1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18